רמטכ"לים לשעבר מחפשים מפלגה

כשפרש משה דיין מן הרמטכ"לות הוא היה בן 43, מבוגר מרוב קודמיו בתפקיד. הוא נחשב לאדם פוליטי, שלא הסתיר את דעותיו ואף היה מועמד מטעם מפא"י לכנסת הראשונה. אלא שמעבר להשפעות הבית (אביו, שמואל, היה חבר כנסת, והוא גדל באווירה מפלגתית מאוד) הוא, כנראה, הושפע יותר משירותו הצבאי. כל חייו היה רחוק מנאמנות מפלגתית, ובמידה רבה יצר מסורת של רמטכ"לים ואלופים המסיימים את שירותם, מתעניינים בהמשך פעילות ציבורית כשרים בממשלה או כראשי ממשלות, מרגישים סוג של בוז כלפי המפלגות וה"עסקנים" הפוליטיים, ורואים עצמם כמי שרק טובת המדינה לנגד עיניהם, ולא טובתה של מפלגה כלשהי.

שנה לאחר סיום תפקידו, מצא עצמו דיין בתפקיד הלא־בכיר במיוחד של שר החקלאות, והוא נשאר בו חמש שנים. אחר כך פרש לרפ"י, בראשות בן־גוריון, חזר ל"עבודה", וב־1977 לא חש כל קושי לפרוש שוב מן "העבודה" ולהצטרף, עם המנדט שלו, לממשלת בגין הראשונה כשר החוץ. כשהתאכזב, הקים את תל"ם, וזכה בשני מנדטים.

הרמטכ"לים שבאו אחריו לפוליטיקה חיקו אותו במידה רבה. מחצית מן הרמטכ"לים שסיימו את תפקידם הפכו ראשי ממשלה או שרים. חלקם עמדו בראשי מפלגות חדשות (יגאל ידין בראש ד"ש, דן שומרון בראשות "הדרך השלישית", אמנון ליפקין־שחק שהקים את מפלגת המרכז) וחלקם הגיעו למפלגות שלטון לאחר "בדיקת שוק". רובם ככולם התקשו לראות במפלגות - גם אם עמדו בראשן - בית אידיאולוגי אלא כלי לקידום בדרך לעמדות שלטון.

אחת הבעיות הגדולות של המערכת הפוליטית, בעיקר בעידן הפריימריז, היא הקושי לסנן את המועמדים. אם בעבר הכיר הממסד המפלגתי את המועמדים בשל ניסיונם המוניציפלי או ההסתדרותי, כיום עלולות מפלגות לקבל אנשים כמו אורן חזן ולהכיר אותם רק לאחר שהם מכהנים בכנסת. היתרון הגדול של המפקדים הצבאיים הוא שהם עברו סינון של מערכת אחרת, ולמרות שגם חלקם מסוגל להפתיע, בדרך כלל מדובר באנשים ערכיים עם מחויבות לאומית.

יעלון, ברק וגנץ. פתוחים לכל הצעה // צילום: יוסי זליגר

ארבעה רמטכ"לים לשעבר מוזכרים כרגע כמי שיוכלו להשתלב במערכת הבחירות. הוותיק שבהם הוא אהוד ברק, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, שהספיק לכהן גם כראש הממשלה וגם כשר הביטחון. הוא עמד בראש מפלגת העבודה, פרש ממנה והקים את מפלגת "העצמאות" שלא האריכה ימים. משה יעלון, שעזב את הליכוד, החליט להקים מפלגה חדשה, אך טרם גילה מצביעים פוטנציאליים, ועשוי להצטרף למפלגה שתשיב אותו לתיק הביטחון, אם מימין ואם משמאל. גבי אשכנזי היה פופולרי מאוד בעת שכיהן כרמטכ"ל, אך לא ניצל את היתרון הזה, שהלך והתעמעם בינתיים, ואין לדעת באיזה בית פוליטי הוא עשוי לבחור.

השם החם ביותר במערכת הוא גם הפורש הטרי ביותר מתפקיד הרמטכ"ל - בני גנץ. הוא קורא סקרים מחמיאים, מזומן לשיחות עם כל המי ומי, היו שמועות על שיחות בינו ובין ראשי הליכוד, יש שמועות על שיחות כאלו בינו לבין ראשי "העבודה", יש שמועות על כך שיקים מפלגה משלו, והוא אינו מאשר, ואינו מכחיש.

מדובר באיש ראוי, ברמטכ"ל אחראי, מקצועי ושקול, ובמי שעשוי לתרום למערכת הפוליטית, אבל לפני שהוא נכנס אליה, בקשה לי אליו: הפר את שתיקתך. היה רצוי שאם נפגוש בך בעוד שנה, כראש הממשלה או כשר בכיר, נדע קצת קודם גם מה אתה חושב. אנא, חסוך מאיתנו את ההפתעה. אינך היחיד הרואה במפלגה כלי, אבל, לפני שהמוני בית ישראל ייתנו לך את קולם, רמוז לנו מה אתה מתכוון לעשות.