"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השמאל ובג"ץ: הצביעות חוגגת

,עודכן

מי שחיפש המחשה לצביעות, יכול היה למצוא אותה במבול התגובות ההיסטרי של קיצוני השמאל לפסיקת בית המשפט העליון מהשבוע שעבר, שהתיר להרוס את בתי המאחז הבדואי הבלתי חוקי חאן אל־אחמר, ליד כפר אדומים.

ההסתמכות על בג"ץ כמכשיר לשיבוש מהלכיו השלטוניים של המחנה הלאומי הפכה זה מכבר לסימן ההיכר הבולט של השמאל בישראל. במסגרת מאבקו הפוליטי, רוקן השמאל מתוכן מושגים כ"זכויות האדם", "שלטון החוק" ו"דמוקרטיה", וניכס אותם לעצמו. שיטת העתירות לבג"ץ תופסת מקום של כבוד בארגז הכלים של הארגונים שם. במידה רבה, התרגלו בשמאל למחשבה ששופטי העליון נמצאים "בכיס שלהם".

ואכן, כל עוד קיבל בית המשפט העליון החלטות שסיכלו צעדים לאומיים של ממשלות ישראל, הוסבר שזאת הדמוקרטיה וכלליה: יש לכבד הכרעות שיפוטיות, גם כשאינן נוחות לנו. כל ביקורת על בית המשפט העליון, ולו העדינה והמנומקת ביותר, הושתקה מייד. כשמבקרים אובייקטיביים הוכיחו שדרכי המינוי החריגות של השופטים, שאין להן אח ורע בעולם הנאור, יצרו הרכבים פוליטיים מוטים באופן מובהק, הם זכו להתעלמות, במקרה הטוב, או תויגו כאויבי הדמוקרטיה.

והנה הצליחה פסיקה אחת בודדה של ביהמ"ש העליון - שלא הצליח למצוא אף פגם בהחלטת המדינה לפנות את המאחז הבלתי חוקי - להפוך את מליצי היושר המקצועיים של בג"ץ לתוקפיו הקולניים ביותר. מי שעד היום קידשו והיללו את שופטי העליון, שופכים עליהם לפתע קיתונות של רותחין. בקבוצות של הארגונים הללו ברשתות החברתיות הוטחו בשופטים קללות עסיסיות, וכל זאת על שום מה? על ששופטי הבג"ץ העזו לשפוט לפי החוק, ולא בהתאם לתכתיב האידאולוגי של מתנגדי ההתיישבות היהודית.

ראשת מרצ לשעבר, זהבה גלאון, השתתפה במתקפת הדה־לגיטימציה על בית המשפט העליון. מי שהקפידה תמיד בכבודו של בית המשפט, והטיפה לכבד את פסיקותיו, לא בחלה הפעם במילים: "רוח רעה", "החלטות ביזיוניות", "אטימות לב", "כניעה ופחדנות" ו"פשע מלחמה". כאשר אותו בג"ץ הכשיר עקירה של אלפי יהודים מגוש קטיף וצפון השומרון, שיישוביהם היו חוקיים ומסודרים (בניגוד לבנייה הבלתי חוקית של הבדואים בחאן אל־אחמר), צידדה מתנגדי ההתיישבות ללא היסוס בעמדת בג"ץ. עתה, כשהפסיקה אינה עולה בקנה אחד עם השקפותיהם הפוליטיות, הם שולחים לעברו חיצי ביקורת ארסיים.

החלטת בג"ץ בעניין פינוי חאן אל־אחמר עשתה שירות טוב לציבור הישראלי. הסטנדרט הכפול ביחס להתיישבות יהודית מול התיישבות בדואית או ערבית התגלה במלוא כיעורו. תגובתו של השמאל להכרעת בג"ץ מלמדת שיש לקחת בעירבון מוגבל את דאגתו לשלטון החוק ולמערכת המשפט. נוכחנו לראות, שלא פעם מליצות נרגשות על דמוקרטיה וזכויות הן כיסוי לשיטה צינית המנצלת לרעה את רשויות החוק, כדי לכפות על הרוב את דעת המיעוט וערכיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר