הזכות לשוויון מובטחת בחוק יסוד

אחת מהכרעות בג"ץ המוזרות והלולייניות ביותר ניתנה ב־2016. מספר פרופסורים טענו כי אין לאפשר למוסדות שהעסיקו אותם, לכפות עליהם פרישה לגמלאות בהגיעם לגיל 67. זאת, למרות שבחוק גיל פרישה מ־2004 נקבע במפורש כי "הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה".

בהכרעתו הסביר בג"ץ ש"טענתם העיקרית של העותרים היא, כי חוק גיל פרישה פוגע שלא כדין בזכות לשוויון הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד האדם". שבעת השופטים שישבו בדין קיבלו את הטענה הזו והסכימו, כי "הפסיקה הישראלית הכירה זה מכבר בזכות לשוויון כזכות יסוד רבת־חשיבות". הזכות לשוויון ואיסור הפליה נגזרת מתוך "הזכות לכבוד" שהובטחה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שבקבלתו תמכו ב־1992 כרבע מחברי הכנסת - 32 תומכים מול 21 מתנגדים ונמנע אחד.

בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת התקיימו ויכוחים עזים בדבר הכללת "הזכות לשוויון" בחוק היסוד. המתנגדים, שידם הייתה על העליונה, חששו מהפרשנות המפליגה שעלולה להינתן למונח "שוויון" ע"י בית המשפט - למשל בענייני מדיניות כלכלית וחברתית או בענייני שירות בני מיעוטים בצה"ל. אבל ההימנעות מהכללת השוויון בחוק לא שינתה דבר. ע"פ ביהמ"ש "כבוד כולל שוויון". זו "הפרשנות התכליתית האובייקטיבית" שעניינה פירוש החוקים אפילו בניגוד לכתוב בהם ובניגוד לרצון המחוקק, ובלבד שהפרשנות תתאים ל"עקרונות היסוד של השיטה" כפי שהם מובנים ברגע נתון ע"י הרכב זה או אחר של ביהמ"ש.

וכך בג"ץ קבע, בעקבות הכרעות קודמות רבות כי "מדובר בפגיעה בשוויון... אין מדובר בפגיעה של מה בכך. הפליית אדם מבוגר היא קשה ומקוממת ואף יש בה יסוד של השפלה ופגיעה בכבודו כאדם".

בהמשך התייחסה הפסיקה למבחני "פסקת ההגבלה" הכלולה הן בחוק יסוד חופש העיסוק והן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בזכויות חוקתיות אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה ובאופן שאינו עולה על הנדרש". לא נטריח את הקורא בהתפתלויות שבאות לאחר ההתייחסות הזאת ובהערות השופטים, שכן המסקנה היא ש"הפגיעה עומדת בדרישות פסקת ההגבלה, ועל כן אין מקום לביטולה של הוראת החוק העומדת לבחינתנו".

גיל הפרישה הכפויה אינו מפלה בין גבר לאישה, אך יש בו לדעת בג"ץ הפלייה בין מועסקים על פי גילם. תמהני מה דעתו של ביהמ"ש על קביעת גיל הפרישה בחוק בתי המשפט. שם נאמר כי "שופט ייצא לקצבה בהגיעו לגיל שבעים". עוד נקבע כי "שופט עמית" יכול לכהן עד גיל שבעים וחמש. האם אין כאן פגיעה בשוויון בין שופטים לבני אדם מן הישוב?

פרופ' אברהם דיסקין הוא ראש בית הספר למנהל ממשל ומשפט, במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'