קורבנות הפיגועים הפליליים נותרו לבד במערכה

בשבועות האחרונים שוב מחפש אלכס לאוטין עבודה. לאוטין, שאיבד את רעייתו מרגריטה בקיץ 2008 בחוף טובגו בבת ים, מגדל לבדו את שני ילדיו הקטנים ואוסף שקל לשקל כדי לממן להם טיפולים פסיכולוגיים, שיקלו אפילו במעט את המראות הקשים שבהם חזו, כשראו את אמם מתה מול עיניהם באותו יום ארור. התרחיש הזה חוזר על עצמו במקרים רבים אחרים: בני משפחה שאיבדו בפיגוע פלילי את היקר להם מכל נותרים כמעט חסרי כל.

אילו מרגריטה לאוטין היתה נהרגת בפיגוע טרור, או אפילו בתאונת דרכים, היה לבעלה אל מי לבוא בבקשה לסיוע. אבל בישראל קורבנות תמימים של פיגועים פליליים אינם מוכרים ואינם זוכים לסיוע.

לאוטין לא לבד, רשימת הנפגעים היא ארוכה: בני משפחתה של שרה בן אדירי לא שוכחים גם הם את היום שבו אמם רק רצתה לעלות במעלית ברחוב יצחק שדה בתל אביב. מטען חבלה, שהיה אמור לפגוע בעבריין שעבר בסמוך, שם קץ לחייה.

בני משפחת קטייב בלוד עדיין לא התאוששו מרצח בתם לאה, בת 3, שכל חטאה היה שישבה ברכב שבסמוך אליו עמד רכבו של ראש ארגון פשע. כאשר הכדורים חיפשו אותו, הם השיגו את הפעוטה ואת קרובת משפחתה.

וכמובן, אי אפשר לשכוח את מה שכונה "הפיגוע הפלילי" ברחוב יהודה הלוי בתל אביב בשנת 2003, אז שילמו בחייהם שלושה עוברי אורח תמימים, שלא ידעו שהאיש עם השיער הלבן שחלף על ידם הוא העבריין זאב רוזנשטיין - מטרה ניידת בעולם התחתון. שניות לאחר שחלף, מצא אותם מטען החבלה שפוצץ במקום על מנת לחסלו.

ואתמול? עוד חוזר הניגון. שוב מקרה של חף מפשע - גבר בן 53, שכל חטאו היה שעבר בצומת וולפסון בחולון בזמן הלא נכון. כעבור דקות אחדות הוא מצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים וולפסון, עם כדור שפילח את בטנו.

מטבע הדברים, עבריינים אינם נוהגים להפעיל שיקול דעת או מחשבה יתרה בנוגע למקום או לזמן שבהם יוציאו לפועל את החיסול אשר הוזמן.

כך קורה שבשנה וחצי האחרונות השכילו להבין תושבי חולון ובת ים שהם אינם יכולים לאכול פיצה או פלאפל עם ילדיהם בשקט. מספר מקרי הרצח שאירעו בחולון ובת ים בוצעו דווקא באזורים שוקקי חיים. זה המקום לציין שמכל אותם מקרי רצח רבים, הצליחה המשטרה לפענח שניים בלבד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו