חמאס מתקנא בחיזבאללה

השבוע מלאו 12 שנים לסיום מלחמת לבנון השנייה. מאז, שורר שקט מוחלט לאורך הגבול בין ישראל ללבנון, שכמותו לא ידענו שנים רבות. תקופת השקט ארוכה אף מזו שידעה ישראל לאחר מבצע קדש בשנת 1956 עד לפרוץ מלחמת ששת הימים ביוני 1967.

אמת,חיזבאללה מנצל את השקטהשורר לאורך הגבול כדי להתעצם ולהגדיל את מאגר הטילים שלו. כיום יש בידיו למעלה מ-100 אלף טילים ואף יותר, פי עשרה מכמות הטילים שהחזיק ערב מלחמת לבנון השנייה, והוא פועל להגדיל את טווח הטילים ולשפר את מידת הדיוק.

בכל זאת, הארגון מקפיד לשמור על שקט מוחלט לאורך הגבול, ובכך מעיד כי הוא עודנו מורתע וזיכרון המכה הקשה שספג – בעיקר ספגו תומכיו השיעים - עודנו צרוב בתודעתם של מנהיגיו, וראשון להם, חסן נסראללה.

אלא שלכל מטבע שני צדדים. לא רק חיזבאללה מורתע; גם ישראל מקפידה לא לפעול נגדו – לא לאורך הגבול בצפון ולא על אדמת לבנון. כך, בצלם של מאזן אימה והרתעה הדדית, נזהרים שני הצדדים לא להפר את ההבנות שבשתיקה שגובשו ביניהם בעקבות המלחמה בקיץ 2006.

מאזן הרתעה ואימה דומה לזה שבלבנון, הולך ונבנה גם על אדמת סוריה מול איראן. בתקשורת הזרה ממשיכים אמנם לדווח על תקיפות ישראליות על אדמת סוריה נגד מטרות איראניות; אבל מאז סבב המהלומות עם איראן בחודש מאי האחרון - במהלכו שיגרו האיראנים טילים לעבר רמת הגולן - עושה ישראל ככל יכולתה שלא לפגוע ולהרוג באנשי משמרות המהפכה המוצבים בסוריה.

ברצועת עזה לעומת זאתההרתעה אינה שלמה,ומאזן האימה השורר בין ישראל לבין חמאס חלול ופרוץ; ולראיה, אין די בהרתעה כדי למנוע סבבים של עימות צבאי וירי של טילים מידי כמה שבועות.

הדבר נכון ביחס לחמאס שנמנע אמנם מלשגר טילים לעומק שטח ישראל, אבל אינו נרתע מלהבעיר אש לאורך גדר הגבול ולירות פצצות מרגמה ואף טילים לעבר יישובי עוטף עזה. ישראל מצידה מגלה איפוק, ונמנעת מתקיפות משמעותיות וקטלניות בעומק רצועת עזה נגד מעוזי חמאס, אבל בה בעת פועלת בלא כל הגבלה ובנחישות רבה, בכל פעם שהיא מאתרת פעילות חשודה של חמאס לאורך הגבול.

עכשיו, דומה שחמאס מתקנא במציאות הקיימת בגבול הצפון ומבקש לשלול מצה"ל את חופש הפעולה שלו לאורך גדר הגבול ברצועה. במילים אחרות, חמאס מבקש לכפות את המשוואה הלבנונית ולפיה ירי של צה"ל, לא כל שכן כל הרוג עזתי לאורך הגבול, יענה במטחי טילים לעבר ישראל.

בהיעדרה של אסטרטגיה ישראלית כוללת וארוכת טווח ביחס לשלטון חמאס בעזה, ואולי אף בהיעדר חלופה של ממש לשלטון חמאס, נאלצה ישראל לקבל על עצמה שוב ושובהבנות וקווים אדומים, שהושגו לרוב מול חמאס בתיווך מצרי. עתה היא נכונה כנראה להעמיק ולהרחיב הבנות אלו, ובכך להגביל את חופש הפעולה שלה לאורך גדר הגבול.

אלא שספק, אם חמאס יכול להבטיח שקט מוחלט לאורך הגבול בעזה, בדומה לשקט השורר בגבול בלבנון. בניגוד לחיזבאללה, חמאס אינו חזק דיו מבית, וקשה לראות אותו כופה בנחרצות מרות ומונע מתנועות מתחרות לירות לעבר ישראל. נוסף על כך, הרצועה עודנה מכותרת בידי ישראל ומצרים ומצויה במצב כלכלי נואש, ומכאן שאין לחמאס אינטרס מובהק לשמור בכל מחיר על שקט מוחלט לאורך הגבול, ולהימנע מהסלמה.

נותר לקוות, שלמרות שכל הסכם עם חמאס הוא בבחינת "גבינה שוויצרית מלאת חורים" - כדברי הרמטכ"ל דאז אהוד ברק על הסכם אוסלו - יהיה ניתן לקיים לזמן מה את הרגיעה שמצפים לה תושבי הדרום. עד לסבב הלחימה הבא.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!