כיצד צריכה אמריקה להסתכל על הבחירות לנשיאות ארה"ב שנערכות היום? בגאווה או בדאגה? הפרדוקס הגדול של מערכת הבחירות המתוחה, שבה התמודדו ברק אובאמה ומיט רומני על המשרה החשובה בעולם, הוא שאמריקה הולכת לקלפי ברגשות מעורבים. אמריקה יכולה, ללא ספק, להתבונן בסיפוק רב אל עבר שני המועמדים: מועמד שחור, הנשיא המכהן, ומולו מועמד מורמוני מטעם המפלגה הרפובליקנית. בעבור הדור הצעיר הדבר נראה כמעט טבעי. המבוגרים יותר משפשפים את עיניהם כלא מאמינים. דמיינו מדינה שבה אישה שחורה ממונטגומרי שבמדינת אלבמה, בשנת 1955, מסרבת לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן. שנים שבהן באותה מדינה היתה הפרדה באוטובוס בין לבנים לשחורים. 58 שנים אחרי סיפורה של אותה אישה - רוזה פארקס - נכנס אובאמה לבית הלבן. אמריקה שהוא ביקש לשנות - השתנתה לפניו. גם ג'וזף סמית', מייסד הכנסייה המורמונית באפריל 1830, מתהפך בקברו כשהוא רואה כיצד אחד מנאמניו קרוב לנשיאות. סמית', להזכירכם, נאלץ להגר כמה פעמים עם מאמיניו בגלל רדיפות, עד שנרצח עם אחיו בידי המון משולהב. אלא שהבחירות השנה מצביעות על החרפת הקיטוב באמריקה. תהום מפרידה בין אמריקה של טמפה (הוועידה הרפובליקנית) לזו של שארלוט (הוועידה הדמוקרטית). אמריקה הולכת לקלפי מפולגת. "מה היה עושה לינקולן-" שואל המגזין "טיימס" השבוע בכתבת השער. לינקולן היה לבטח חוזר ואומר: "בית מפולג בתוך עצמו לא יחזיק מעמד". הנשיא, שנלחם נגד חיסול האומה באמצעות "חיסול הפילוג", ידע ש"הבית" - אמריקה - לא ייפול. אמריקה היא אומה מיוחדת, אומה של ערכים. להבדיל ממעצמות עולמיות אחרות, היא לא מייצאת רק סחורות אלא גם ערכים. הכישלון הגדול של אובאמה הוא שדווקא באימוץ חזונו של לינקולן, גרם לתוצאה הפוכה. אמריקה היא בית שבו לא נוגעים ביסודות, מקסימום ברהיטים. הנשיא ה-44 לא הבין את זה. הוא ביקש לשנות לא רק את מפלגתו, אלא את האומה כולה. בנאום הסיכום שלו בפנסילבניה ביקש רומני להשיב את אמריקה למקומה. רומני, להבדיל, הסביר כי אמריקה לא צריכה להתאים את עצמה למצב. "אנחנו בונים, שואפים, חולמים, אנחנו מקשיבים לקולות שבנו שאומרים 'אנחנו יכולים לעשות טוב יותר'", אמר רומני. אנחנו לא מתפשרים (To settle), אמר כשהצביע על ההבדל בינו לבין הנשיא. אובאמה הוא פוליטיקאי שהבין היטב, כבר במהלך הקרב שניהל עם הילארי קלינטון בפריימריז, מהיכן הוא יביא את הגייסות האלקטורליים שלו. אובאמה הוא גם נשיא עם משנה הרואה באמריקה אומה פייסנית, מתנצלת, אמריקה שצריכה להמתין לאלה מאחור, אמריקה שמחלקת תלושי אוכל ואמריקה כמדינת רווחה סוציאלית. אמריקה הסתכלה במראה וראתה מדינה אירופית. "תצביעו, תצביעו, זוהי הנקמה הטובה ביותר", אמר אובאמה בנאום באוהיו לפני ימים אחדים. פליטת הפה הזאת משמעותית מאחר שהיא חושפת את עולם המושגים של מי שהבטיח לפני ארבע שנים להביא לוושינגטון פוליטיקה חדשה, ובעיקר להוביל לאחדות העם. נקמה? על מה? אובאמה, מן הסתם, מאשים את הרוב הרפובליקני בקיטוב שנוצר, אלא שהשינוי שהגיע לקונגרס ב-2010 נבע, בראש ובראשונה, מהאכזבה מהבחירות של 2008. נדרשו לאמריקנים בדיוק שנתיים כדי להבין כי משהו פוגע להם ביסודות בלי לשפר את הכלכלה. גם הקמפיין השלילי מאוד שניהל מעיד כי אובאמה רחוק מלהיות הנשיא הנלחם בפילוג. דווקא המועמד רומני הוא שהיה ממלכתי, ותעיד על כך העובדה שלא תקף את הנשיא על האירועים בלוב. הירושה שקיבל אובאמה היא שהביאה אותו לבית הלבן. הירושה שהשאיר תרמה למערכת בחירות צמודה כל כך שלא מבטיחה, למי שנחשב למשיח עד לפני ארבע שנים, כהונה נוספת. התפקיד של הנשיא שייבחר יהיה לאחד אמריקה מפולגת. כמה אירוני שמעריצו של לינקולן תרם בדיוק לכך שההפך קרה.
