"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הורים, דברו אל ילדיכם

,עודכן

העשור האחרון עלול להיות תקופה מכרעת ביכולתם של הילדים הרכים שלנו לשלוט כראוי בשפת האם שלהם. לאורך ההיסטוריה ילדים למדו את שפת האם באמצעות חשיפה לשפה המדוברת סביבם ומכך שההורים שיחקו איתם, דיברו ושרו, וכך קלטה האוזן את צלילי השפה, ולאחר מכן את משמעותם. זו הדרך הנכונה ללמוד שפה. עובדה, את שפת האם - שאיש לא לימד אותנו - אנו יודעים טוב מכל שפה אחרת שניסו ללמדנו. החשיפה המבוקשת היא לטוטאליות של השפה: להבעות הפנים, לשפת הגוף ובעיקר לקולות.

אבל מאז שסטיב ג'ובס יצר את הטלפון החכם הראשון, השתעבדנו למסכים ולתקשורת עם אנשים שלא נמצאים לידינו. התוצאה היא פגיעה קשה לא רק בנו, המכורים, אלא גם בילדינו. אם פעם היו ההורים לוקחים את הילד לטיול בגינה הציבורית או לחוף הים, ומצביעים "הנה ציפור", "איזה יופי של כלב", "ענני גשם בשמיים" - עכשיו נעלמו השיחות הללו. יותר ויותר הורים לוקחים את הילדים בעגלה כשפניהם מופנות קדימה, וההורה מאחור משוחח בטלפון, כאילו הילד הוא חבילה שמניידים ממקום למקום.

ראיתי אבא שהגיע לגינה עם התינוק, הניח אותו בנדנדה, יד אחת מנדנדת מאחור, והשנייה מצמידה את הטלפון לאוזן. בשיחה הערה, בענייני עבודה כמובן, שמעתי אותו משיב - כנראה לשאלה, "מה אתה עושה עכשיו?" - "אני עם הילד". ובכן, אבא'לה, אתה לא עם הילד. ואתה מזניח את השלב של החיבור שיסייע לו לרכוש דיבור רהוט ולהכיר את הסביבה שאתה אמור לחשוף בפניו. אתה אולי גורם לכך ששפת האם שלו לא תהיה שגורה בפיו בזמן, והוא יצטרך לעשות "השלמות"; כי לא היית שם, כשהיה זקוק לך בשלב כה חשוב של התפתחות הדיבור שלו.

אני מודה שגם אני חוטא בהשתעבדות למכשירים. התוכחה הזאת מכוונת גם כלפיי. אין שום סיבה שכאשר אנו מבלים עם הילד, לא נהיה איתו ממש. הזמינות המתמדת שלנו לכל העולם ואשתו פוגעת בסיכוי של הילד לממש את הפוטנציאל שלו. אם אתם עובדים מהבית, כמו שרבים עושים כיום, אין ברירה, אלא "להיות בעבודה"; אבל גם כאן צריכות לחול מגבלות. תקדישו לילד את הזמן הנחוץ לו וגם לכם, כשאתם "חוזרים מהעבודה", ותהיו איתו. דברו איתו, שחקו איתו, ולא במשחקי מחשב או במסך של הטלפון הנייד. שחקו איתו בלגו, בקלפים, במונופול; אפשר לצייר או לעשות פעילות יצירה אחרת, לקרוא סיפור, לשיר שירים - כל פעולה שנלווית אליה גם שיחה דו־סטרית, במידת האפשר ולפי הצורך ההתפתחותי של הילד. כדאי שנתעורר כבר עכשיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אילן גטניו

כתב הטכנולוגיה והתיירות של "ישראל היום", בעל טור שבועי לטיולים. התחיל לכתוב ב"הארץ שלנו" כשהיה בכיתה ב'. מעיתוני בית הספר הגיע ישירות לעריכת חדשות ב"ידיעות אחרונות", ובמקביל היה העורך הראשי של עיתון הסטודנטים "יתוש" באוניברסיטת ת"א. הקים וערך את מגזין המחשבים "עולם המקינטוש", ייסד את מוסף התיירות של "ידיעות אחרונות" והיה עורך המדור הכלכלי ורכז הכתבים. אחרי 20 שנה בעריכה חזר לאהבתו, הכתיבה. הוא החל לכתוב על מדע וטכנולוגיה, עד שפרש מהעיתון כדי לסייע לרעייתו נעמי להקים את פורטל הריון והורות "דולה". משם הוקפץ למשרת עורך ראשי באתר הפורומים והבלוגים "תפוז", ואחרי שנה הצטרף למייסדי "ישראל היום". נשוי ואב לשלושה, מחזיק בתואר "דאי שיהאן" - מורה בכיר באמנות לחימה יפנית, ומוביל מהפך בתחום הלמידה ברוח ספרו "לדעת ללמוד".

כדאילהכיר