הורים, דברו אל ילדיכם

העשור האחרון עלול להיות תקופה מכרעת ביכולתם של הילדים הרכים שלנו לשלוט כראוי בשפת האם שלהם. לאורך ההיסטוריה ילדים למדו את שפת האם באמצעות חשיפה לשפה המדוברת סביבם ומכך שההורים שיחקו איתם, דיברו ושרו, וכך קלטה האוזן את צלילי השפה, ולאחר מכן את משמעותם. זו הדרך הנכונה ללמוד שפה. עובדה, את שפת האם - שאיש לא לימד אותנו - אנו יודעים טוב מכל שפה אחרת שניסו ללמדנו. החשיפה המבוקשת היא לטוטאליות של השפה: להבעות הפנים, לשפת הגוף ובעיקר לקולות.

אבל מאז שסטיב ג'ובס יצר את הטלפון החכם הראשון, השתעבדנו למסכים ולתקשורת עם אנשים שלא נמצאים לידינו. התוצאה היא פגיעה קשה לא רק בנו, המכורים, אלא גם בילדינו. אם פעם היו ההורים לוקחים את הילד לטיול בגינה הציבורית או לחוף הים, ומצביעים "הנה ציפור", "איזה יופי של כלב", "ענני גשם בשמיים" - עכשיו נעלמו השיחות הללו. יותר ויותר הורים לוקחים את הילדים בעגלה כשפניהם מופנות קדימה, וההורה מאחור משוחח בטלפון, כאילו הילד הוא חבילה שמניידים ממקום למקום.

ראיתי אבא שהגיע לגינה עם התינוק, הניח אותו בנדנדה, יד אחת מנדנדת מאחור, והשנייה מצמידה את הטלפון לאוזן. בשיחה הערה, בענייני עבודה כמובן, שמעתי אותו משיב - כנראה לשאלה, "מה אתה עושה עכשיו?" - "אני עם הילד". ובכן, אבא'לה, אתה לא עם הילד. ואתה מזניח את השלב של החיבור שיסייע לו לרכוש דיבור רהוט ולהכיר את הסביבה שאתה אמור לחשוף בפניו. אתה אולי גורם לכך ששפת האם שלו לא תהיה שגורה בפיו בזמן, והוא יצטרך לעשות "השלמות"; כי לא היית שם, כשהיה זקוק לך בשלב כה חשוב של התפתחות הדיבור שלו.

אני מודה שגם אני חוטא בהשתעבדות למכשירים. התוכחה הזאת מכוונת גם כלפיי. אין שום סיבה שכאשר אנו מבלים עם הילד, לא נהיה איתו ממש. הזמינות המתמדת שלנו לכל העולם ואשתו פוגעת בסיכוי של הילד לממש את הפוטנציאל שלו. אם אתם עובדים מהבית, כמו שרבים עושים כיום, אין ברירה, אלא "להיות בעבודה"; אבל גם כאן צריכות לחול מגבלות. תקדישו לילד את הזמן הנחוץ לו וגם לכם, כשאתם "חוזרים מהעבודה", ותהיו איתו. דברו איתו, שחקו איתו, ולא במשחקי מחשב או במסך של הטלפון הנייד. שחקו איתו בלגו, בקלפים, במונופול; אפשר לצייר או לעשות פעילות יצירה אחרת, לקרוא סיפור, לשיר שירים - כל פעולה שנלווית אליה גם שיחה דו־סטרית, במידת האפשר ולפי הצורך ההתפתחותי של הילד. כדאי שנתעורר כבר עכשיו.