"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מדוע מבטלים את שיעורי הבית?

,עודכן

בלון ניסוי מופרח לאחרונה על ידי גורמים במשרד החינוך, ומטרתו לבדוק את רוח הציבור בנושא שיעורי הבית. לפי רסיסי ההדלפות, נראה שהרעיון המוצע הוא לחלק את זמן העבודה של שיעורי הבית, כך שיעלו בהדרגה מ־10 דקות ביום לילדים בכיתה א' ועד ל־60 דקות לילדים בכיתה ו'. אפשר להניח כי בחטיבת הביניים שיעורי הבית יעלו באותו מדרג.

מורים נזהרים ממתן שיעורי בית. הורים לא אוהבים את זה; תלמידים עוד פחות. יש הטוענים ששיעורי הבית לא אפקטיביים וממאיסים את הלמידה. הם נתפסים בקרב הורים כחטוטרת לזמן הבילוי עם הילדים, ומעוררים מתיחות בבית.

משרד החינוך לא ערך סקר עמדות, ולא התקיים דיון ציבורי על נחיצותם ומהותם של שיעורי הבית. אם שיעורי הבית הם משימה זהה ל־40 תלמידים, בעלי יכולות ותחומי עניין שונים - אכן אין בהם צורך. אך אם שיעורי הבית הם משימה מגוונת, פרסונלית, הניתנת להעשיר את דעת התלמידים ולכוונם למקומות שבהם הם מצטיינים - זו כמעט חובה שיינתנו.

הקו החם של משרד החינוך - שאליו מתקשרים הורים ומרבים להתלונן על מה שקורה בבתי הספר ובגנים - משמש גם כותל הדמעות של הורים לילדים מפונקים. התלמידים הם שקובעים מה מותר ומה אסור למורים לדרוש מהם. בית הספר נתפס בעיניהם כמקום שצריך להעביר בו זמן, ולא כמוסד שתפקידו לחנך אותם למצוינות, לתבוע מהם עבודה קשה ולשכלל את הבנתם וטעמם התרבותי. פעם לעגו לדור ה''כזה כאילו''. אבל פעם, לכל הפחות, הם דיברו; היום גם זה בקושי. כולם מסתמסים; מעט תווים והרבה פרצופונים (אימוג'ים).

אם נודה על האמת, קצת ויתרנו לילדים ואולי גם ויתרנו עליהם בדרך. כמה תלמידים יודעים לצטט שיר אחד של אלתרמן או של רחל? שורות משירת הים, פסוקים משיר השירים, תהילים, אגדה, מדרש, משורר מימי הביניים? כמה תלמידים קוראים ספר אחד בחודש? מי מכיר את המיתולוגיה היוונית, ומי יכול להעיד על תרומתם של גרהם בל וג'יימס ואט להתפתחות האנושות?

במקום שוועדת חכמים תשב במשרד החינוך ותהגה בשאלה, כיצד מפחיתים את התביעה מילדים שמסיימים ללמוד כל יום בשעה 13:00, ומאז ועד לכתם לישון דבוקים למסכים - מוטב שתיתן בידי המורים כלים לבניית שיעורי בית אפקטיביים, מגוונים ויצירתיים. אפשר להתחיל בהמלצות לבניית סל תרבות (קאנון) בסיסי, יהודי ואוניברסלי, שיתרום גם למורים צעירים. קאנון שיכול להעשיר את הקריאה, הכתיבה, הלמידה והחקר בכיתה ובבית, ויהפוך את ההיכרות עם הספרות, המדע וההיסטוריה למסע מרגש ומפעים.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר