"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מי טרור ומי שלום

,עודכן

1בידיעה קטנה בעמוד 11 ב"ישראל היום" (30.7) דווח שאסירים ביטחוניים אימצו נוהג חדש: הם משאירים ברזים פתוחים ונותנים למים לזרום במשך שעות כדי לפגוע במשק המים של ישראל. חזית המאבק החדשה לא הדהדה בתקשורת ולא פתחה את מהדורות החדשות, כאילו לא מדובר במים של כולנו.

וב"כולנו", הכוונה היא לאזרחי ישראל, יהודים ולא יהודים, עמי הסביבה, תושבי המזרח התיכון וכלל היצורים החיים. המשותף לכולנו - מאחרון הזוחלים ועד לבני האדם - שכולנו זקוקים למים כדי לחיות. קחו מהאדם את המים - והוא ימות בתוך כשישה ימים.

לשיטתם, האסירים הביטחוניים אמורים להיות בעלי אידיאולוגיה. אך מה אפשר לומר על אידיאולוגיה של בזבוז מים בזדון, בשכונה שכולה שחונה? הם אינם יודעים שאם לנו לא יהיו מים, גם לירדן לא יהיו, וגם לא לאחיהם הפלשתינים? או שאולי פשוט לא אכפת להם?

2מים הם משאב חסר. עוד משנות ה־70 מזהירים מוסדות בין־לאומיים, ובראשם האו"ם, מפני משבר מים המאיים על העולם כולו. יותר ממיליארד בני אדם סובלים כיום מהיעדר גישה למי שתייה בטוחים.

כשבעיר קייפטאון שבדרום אפריקה עמדה מערכת המים בפני קריסה, הציע מישהו לגרור קרחון עד לעיר המיובשת ולהשקותה במימיו המומסים. האסון נמנע לבסוף בזכות התושבים, שקיבלו אחריות והפחיתו את הצריכה ב־50 אחוזים.

המזרח התיכון סובל מבצורת מתמשכת. בישראל, מעצמת מים שמתפילה ומטהרת, וגם משקה במשורה, נעה צריכת המים הממוצעת לאדם סביב 10 קוב לחודש. ובכל פעם שרננה רז או דני רופ מפצירים בנו לחסוך, אנו מצליחים לצמצם את צריכת המים בעוד 10 או 20 אחוזים.

בירדן, השלישית מהמדינות הצמאות ביותר בעולם, עומדת צריכת המים על כשישה קוב לחודש לאדם, וברשות הפלשתינית היא נושקת לשלושה קוב, ואולי אף פחות. אין מים. אז איך זה שצריכת המים של אסיר ביטחוני עומדת על 21 קוב לחודש?

3משבר המים העולמי מחייב שיתופי פעולה בין מדינות, בוודאי ברמה האזורית. ישראל סיפקה לירדן כמות מים גדולה מזו שנקבעה בהסכם השלום, גם בזמן שסבלה ממחסור חמור בשנת 2009.

הדבר תרם לביסוס היחסים בין המדינות: ישראל מסייעת לירדן באספקת אמצעי השקיה חוסכי מים, ומייעצת לה בפיתוח חקלאות המותאמת לתנאי האקלים והסביבה, תוך כדי התמקדות בגידולים בעלי צריכת מים נמוכה. שיתוף פעולה יציב זה בתחום המים מהווה תמריץ למדינות ערביות נוספות המעוניינות לפתח את משקי המים שלהן בסיוע הידע ישראלי.

בחממה המטופחת לשנאת ישראל שבין כותלי הכלא, לא אוהבים זאת. בזמן שאנשיהם מבחוץ מנסים לכלותנו באש, הם מבקשים לכלות את המים שלנו. צריך לסגור להם את ברז מי הטרור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר