"תהיה התוצאה בבחירות אשר תהיה, בינואר 2013 יהיה לישראל ידיד בבית הלבן...", כך קבעו עודד ערן ואוואן אלתרמן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל-אביב, בעקבות ניתוח שערכו לאחר העימות האחרון בין נשיא ארה"ב ברק אובאמה למתחרהו מיט רומני. את הדברים, כך נכתב בניתוח, הסיקו מההצהרות החיוביות כלפי ישראל שהשמיעו המתמודדים. יש סיכון, כמובן, בהסתמכות על הצהרות של פוליטיקאים ערב בחירות, בייחוד אם הם נזקקים לקול היהודי. לפיכך ראוי להשלים את התמונה על עמדותיו של המתמודד לפי מעשיו והצהרותיו בעבר. רומני לא קבע מעולם את מדיניות החוץ של ארה"ב, אך בהתבטאויות רבות הראה הבנה עמוקה למצבה הגיאו-פוליטי הקשה של ישראל. אובאמה, שקבע את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, מאפשר להסיק ממעשיו ומהצהרותיו שאינו מצטיין באהדה מיוחדת לישראל. אפשר כמובן לטעון שהוא דורש את טובת ישראל לטעמם של אלה החושבים שישראל תיוושע רק אם תסייע להקים לצידה עוד מדינה ערבית. אך הלחץ הגס שהוא הפעיל על ישראל והדרך שבה התייחס אליה, בייחוד בנאומו בקהיר, שבו הישווה את הפליטים הערבים הפלשתינים לפליטי השואה, אינם מזכים אותו בתואר "ידיד". * * * יחסו של אובאמה לישראל נגזר מתפיסת עולם המבטאת עוינות כלפי המערב ה"קפיטליסטי", שבו הוא רואה משטר של ניצול, רשע ושעבוד כלפי העולם השלישי. יש חשש סביר שכחברו הקרוב פרופ' ראשיד חלידי, שהיה מקורב לערפאת ותלמידו של אדוארד סעיד, אובאמה רואה בהקמת ישראל פלישה של האימפריאליזם לעולם האיסלאם. הוא דורש שישראל תפצה את הפלשתינים על ידי הקמת מדינה ערבית על העוול שגרמה להם. הסיכון הרב שחמאס ישתלט על מדינה זו וינהל ממנה מלחמה שתגבה קורבנות רבים, כנראה אינו מטריד אותו. תפיסת עולמו של אובאמה קבעה את העיסוק שבו בחר אחרי קריירה אקדמית עלומה ולפני הצטרפותו לפוליטיקה המושחתת בשיקגו. אובאמה נעשה "מארגן קהילתי", עיסוק שהומצא על ידי סול אלינסקי, הוגה דעות יהודי, שסיכם בספרו "עקרונות פעולה לרדיקלים" כיצד אפשר להפוך את הסדר החברתי הקיים בעזרת קאדרים של פעילים קיצוניים שיגייסו צעירים מהאיגודים המקצועיים, מהאוניברסיטאות, מהכנסיות ואפילו מכנופיות רחוב, לפעילות חתרנית חסרת מעצורים. "מקיאוולי חיבר את 'הנסיך'", טען אלינסקי, "כדי לשמר את כוחם של בעלי היכולת. ספרי נועד לסייע לחסרי היכולת לתפוס את השלטון... הוא נועד לאלה הרוצים לשנות את העולם ממה שהוא, למה שהם מאמינים שהוא צריך להיות" (ובעברית - ל"פעילים חברתיים" המאמינים ש"העם דורש צדק חברתי"). * * * השקפת העולם של אובאמה חשובה מפני שרק בעזרתה אפשר להבין שהנשיא אינו כושל, כטענת מתנגדיו, אלא אדם מוכשר מאוד שהצליח לכבוש את נשיאות ארה"ב משום מקום, לערער בתוך ארבע שנים את הסדר העולמי ולהפוך את כלכלת ארה"ב לתלויה בממשלה. זאת כדי לבנות על הריסות הסדר הקיים עולם חדש, שבו כת "הנבחרים" שולטת לחלוטין בגורל "העם", כמשנת מורו ורבו אלינסקי. אובאמה ניסה "להציל" את המשק האמריקני, סוד עוצמתה של ארה"ב, ממשבר חריף על ידי הלאמת מערכת הבריאות והגדלת החוב הלאומי בחמישה טריליונים, שהציפו את הכלכלה בכסף ללא גיבוי (שיביא לאינפלציה דוהרת והרסנית), ועל ידי הגברת הרגולציה והכבדת המסים על העסקים הקטנים, יצרני התעסוקה העיקריים בכל משק. התוצאות עד עתה הרסניות. אובאמה הפך את ארה"ב לחלשה, עד שאפילו איראן מצפצפת עליה, וסין ורוסיה מתגרות בה ללא הרף. הוא גם סייע לרדיקלים האיסלאמים להשתלט על "האביב הערבי". הישגים לא מבוטלים ל"מארגן קהילתי". אם ייבחר שוב לנשיא - ההרס יושלם.
כדי להצליח בהפיכה, על "המארגן הקהילתי" הרדיקלי לרכוש קודם את אמונה של המערכת הקיימת, ואז להרוס אותה מבפנים על ידי ליבוי משטמה ומחלוקת שימריצו צעירים להתמרד ולהרוס את הסדר החברתי הקיים. "הצעד הראשון לארגון קהילתי הוא הרס המערכת הקיימת", קבע אלינסקי. אין ספק שלנין וסטלין היו מהנהנים בסיפוק (ודוסטויבסקי מחבר "השדים" - בסלידה), אף שאלינסקי היה יותר אנרכיסט ממרקסיסט.
