יוזמת השלום האמריקנית לאן

יוזמות השלום האמריקניות נועדו לקדם את השלום ולשדרג את מעמד ארה"ב. הן נכשלו בשתי המשימות. הן נועדו לכישלון עקב הנטייה לזלזל במורכבות האלימה של המציאות הערבית והאסלאמית, ובשל ההשתעבדות לתרחישים פשטניים, הרהורי לב וציפייה לפתרונות מהירים.

היוזמות נפלו קורבן לעימות בין כמיהת המערב לגבש הסכמים המניבים נוחיות קצרת טווח, לבין מהות הביטחון הלאומי, המבוססת על ראייה ארוכת טווח. הן סוכלו על ידי תופעות וולקניות המעצבות את המכלול הערבי והאסלאמי מאז המאה השביעית לספירה: פיצול שבטי־דתי־רעיוני אלים, אי־סובלנות, סירוב לדו־קיום בשלום מקומי ואזורי, שלטון מיעוט המפר זכויות אדם, משטרים לא יציבים והסכמים רעועים. היוזמות כשלו בגין תובנות מוטעות, המניחות שהסכסוך הערבי־ישראלי הוא "הסכסוך המזרח־תיכוני", והעניין הפלשתיני - "שורש הסכסוך" - הוא מקור זעזועים וטרור אזוריים.

תובנות אלו קרסו עם פרוץ ה"אביב" הערבי, שלא היה קשור כלל לסכסוך הערבי־ישראלי ולעניין הפלשתיני, שמשקלם האזורי זניח.ההתמקדות בעניין הפלשתיני - כשארה"ב ובעלות בריתה הערביות עומדות מול איומים וסכנות כבדים יותר - פגעה בהרתעה האמריקנית ובמעמדה האזורי והגלובלי.

היוזמות ביקשו לכפות על ישראל ויתורים מרחיקי לכת ומסכני קיום, שהעניקו פרס לאלימות שיטתית, ולכן ליבו טרור. הן התבססו על משוואה בלתי מוסרית בין התוקפן הערבי או הפלשתיני לבין הקורבן הישראלי; בין הטרור האסלאמי והבין־לאומי, שהושפע מהטרור הפלשתיני, לבין הדגם הישראלי ללוחמה בטרור; בין ישראל, בעלת הברית האמינה ביותר של ארה"ב, לבין הפלשתינים, בעלי ברית של אויבי ארה"ב ויריביה (גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, איראן, סאדאם חוסיין, בן לאדן, צפון קוריאה, קובה וונצואלה).

כל יוזמות השלום חייבו את הפלשתינים לאגף את ארה"ב ולהקצין עמדות, ולכן הרחיקו את הפתרון ופגעו בארה"ב, שהפכה ליעד מועדף לטרור האסלאמי למרות הלחצים הכבדים שהפעילה על ישראל.

מול הכישלון הסדרתי של יוזמות ארה"ב (למשל, תוכנית רוג'רס, תוכנית רייגן ויוזמות קיסינג'ר, בוש האב, קלינטון, בוש הבן ואובאמה), ניצב תפקידה החיוני וחסר התחליף של ארה"ב בקידום הסכמי שלום בין ישראל ומצרים וירדן, לצד תרומתה לקידום שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות ערב הפרו־אמריקניות במפרץ הפרסי.

כדאי לארה"ב להפנים את לקחי יוזמות העבר ולהימנע מהצגת יוזמות דומות. במקום זאת, עדיף שתמנף את השפעתה ויכולותיה (משנות המשחק) לקידום יוזמות אסטרטגיות ישירות בין ישראל לשכנותיה, המצמצמות את זעזועי המזרח התיכון ומקדמות גם את ביטחונה הלאומי.