המטרה: לא להיות להיט של טורניר אחד

הגמר הרביעי בהיסטוריה של נבחרת העתודה והשני ברציפות יביא איתו אולי גם את הגביע, מה שלא קרה עד היום. לא משנה איך זה יסתיים מחר, מדובר בהופעה מופלאה של חבורת שחקנים שכמעט כולה משחקת בליגה השנייה. חשוב שיהיו פירות להצלחות האלה. משתי הנבחרות האחרונות צריך להגיע מלאי של שחקנים מובילים לליגה הבכירה ולנבחרת.

שימו לב מה עשתה הנבחרת לשלוש מעצמות אירופיות כמו ספרד, יוון וצרפת. את שלושתן היא מביסה ביותר מ־20 הפרש. בנבחרת הבוגרת אפשר רק לחלום על זה. רק לאחרונה חטפה בראש בבית מול יוון נטולת שחקניה המובילים.

20 נקודות הפרידו בין ישראל לצרפת בטור הנקודות. היה ברור שזה הולך להיות קרב סגנונות: צרפת ההגנתית והמבוקרת מול ישראל ההתקפית, הלוחצת, המהירה ואחרי היום - גם הדורסנית. זה היה שחמט ישראלי - 25 נקודות ברבע הראשון הבליטו מי מנצח בתחרות השיטה.

60.6 נקודות ספגה צרפת בטורניר ואת מונטנגרו, למשל, השאירה על 37 בלבד, אבל הערב ספגה 83. ישראל הבינה שמול הגנה צרפתית מאורגנת זה יהיה קשה יותר, אז היא שיחקה מהר מספיק כדי שהצרפתים לא יהיו מסודרים בהגנה. השחקנים של אריאל בית־הלחמי היו תמיד צעד אחד קדימה.

ישראל כפתה משחק מהיר והותירה את היריבה ללא מילים. ההגנה הצרפתית היתה אמורה להקשות, אבל הנבחרת שלנו הוכיחה שגם בצד ההגנתי יש לה הרבה מה למכור, במיוחד עם שיטת הלחץ הבלתי פוסק על מגרש שלם, שמתחיל הרבה פעמים אחרי סל. גם את בעיית הקליעה של הדור האחרון הנבחרת הזאת העלימה עם כמעט 60 שלשות בשישה משחקים באחוזים טובים - 37.5.

כל זה החל בהפסד בשנייה האחרונה לגרמניה. נבחרות אחרות אולי היו נשברות ונסוגות ונותנות לזה לקלקל להן את כל הטורניר. אבל הנבחרת הזאת הוכיחה שהיא חזקה גם בראש.

למרות שהוא השחקן הצעיר ביותר בטורניר, דני אבדיה הוא כבר שם ידוע שמתגלגל על כל לשון, בעיקר של סקאוטים. יובל זוסמן כבר עשה את הקילומטראז' שלו למרות שישב על הספסל במכבי ת"א. עכשיו גם שמות אלמוניים יותר דוגמת גיל בני, מייקל בריסקר, מירון רוינה, גבי צ'יצ'יאשוילי (קלף חשוב מאוד היום), מיכאל מוסקוביץ', עידו שבת וחבריהם, יצאו לאור בגדול. הם כבר שחקנים שמכירים.

נקווה שמחר זה ימשיך, והכי חשוב: נקווה שהחשיפה הזו תפתח להם קריירות טובות ושלא יגידו עוד שאין כאן ישראלים טובים.