בלי 50 גוונים של אפור | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בלי 50 גוונים של אפור

, עודכן
0

יו"ר הליכוד ויו"ר ישראל ביתנו כיוונו את שעון המעורר שלהם לאתמול ב-20:00 והעירו ברעש גדול את מערכת הבחירות הרדומה. פתאום ההפתעה. אפשר לקרוא לה "הפתעה דו-קוטבית". פתאום יש איחוד. פתאום יש נושא. יש על מה ללכת לבחירות. לא רק סדר יום ביטחוני, לא רק סדר יום כלכלי-חברתי, אלא דיכוטומיה אידיאולוגית מובהקת חובקת עולמות תוכן.

מאחורי הפרגוד בבחירות ב-22 בינואר יהיו, כרגיל, לא מעט פתקים. אבל הפעם, בשורה התחתונה, יהיו רק שניים: ימין ושמאל. שחור ולבן. תזה ואנטי-תזה. בעיני המתבונן אפשר לומר אפילו "טוב" ו"רע".

הבחירות האלה עשויות לסמן, אולי, את סופה של תופעה שעושה נזק ליכולת למשול במדינת ישראל. לתופעה הזו קוראים "50 גוונים של אפור". משום שבשורה ארוכה של נושאים קשה, או אפילו בלתי אפשרי, למצוא הבדלים מובהקים בין מפלגות שונות.

המהלך שהחל אמש עשוי או עלול (גם זה בעיני המתבונן) למחוק מהמפה הפוליטית את המפלגות הקטנות, אותן התארגנויות פוליטיות שבסופו של דבר גורמות ללא מעט אזרחים "לבזבז" את קולם ומונעות מהם השפעה אמיתית על המפה הפוליטית והחוקית כאן.

אז מי מרוויח ומי מפסיד מהמהלך המפתיע? ראשית, בכל הפתעה תמיד כדאי להיות המפתיע ולא המופתע, כך שמבחינה זו אין ספק שבנימין נתניהו ואביגדור ליברמן הם המנצחים.

למעשה, אם הליכוד וישראל ביתנו משיגות בבחירות הקרובות 45-40 מנדטים, הן יוצרות גוש חוסם שמאפשר להן להרכיב ממשלה בקלות יחסית.

זאת ועוד, התלות במפלגות החרדיות כמעט נעלמת, וכך, למשל, ש"ס מאבדת את מקומה כממליכת מלכים. מפלגות המרכז והשמאל, שנמצאות בצד המופתע, נמצאות בבעיה, לפחות כרגע.

רק מהלך של איחוד רחב במרכז ובשמאל יכול להיות אלטרנטיבה למפץ הימני מאמש, וכרגע קשה לדמיין כזה.

שלי יחימוביץ', יאיר לפיד, אהוד ברק, זהבה גלאון, שאול מופז, ואולי גם ציפי לבני ואהוד אולמרט, ניצבים לפני מבחן מנהיגות ו"מבחן אגו" לא קטן.

אם מהלך כזה אכן יתממש, והמרכז והשמאל יעשו מפץ נוסף, ישראל תחזור ל"עידן הגושים", כמו לפני כמה עשורים, כאשר כל גוש מסוגל להרכיב קואליציה.

האם בעתיד המפה הפוליטית בישראל תיראה כמו בארה"ב או באנגליה? עדיין מוקדם לקבוע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר