חשיבות העימות השלישי והאחרון, שנערך השבוע בפלורידה בין הנשיא ברק אובאמה ליריבו הרפובליקני מיט רומני, היתה בעיקר סביב השאלה - מי נשיאותי יותר? מאחר שאובאמה מכהן כנשיא כבר ארבע שנים, הנבחן העיקרי ביום שני היה רומני. העימות המוצלח מאוד של רומני בדנבר בתחילת החודש איפשר לו להרים את הרגל מהדוושה בעימות השלישי ולהתרכז יותר בהקרנת מנהיגות. נושא מדיניות החוץ, שפחות מעסיק ומטריד את הציבור האמריקני, איפשר לאובאמה להתרכז בהקרנת ממלכתיות ובהוכחה לבוחרים שהוא ראוי לא רק לשבת בחדר הסגלגל, אלא גם להיות המפקד העליון של הצבא. רומני ואובאמה אמנם ניסו בכל אפשרות שרק ניתנה להם לברוח לנושאי פנים וכלכלה, כדי לכבוש את קהל הבוחרים המתנדנדים במדינות החשובות - אוהיו, פלורידה, וירג'יניה - אבל כאשר הם כן עסקו בנושאי חוץ, הם עשו זאת בלי להיכנס לפרטים; בעיקר רומני. הוא שאף רק לדבר אחד: לשדר ממלכתיות. אובאמה, לעומתו, המשיך באותו קו שהתחיל בלונג איילנד בעימות השני - להתפרץ ולנסות לנגח את רומני. הוא עשה זאת באופן לא ג'נטלמני, כשבכל הזדמנות הוא ליגלג על יריבו. הדבר אמנם לגיטימי, אבל עצם היותו נשיא מכהן והעובדה שרומני הוכיח את עצמו בעימותים הקודמים הפכו את האסטרטגיה של אובאמה לבעייתית. לא ברור עד כמה הבוחרים המתנדנדים אהבו את זה. מצד שני, הדבר סייע לו לגייס את הכוחות הדמוקרטיים הנאמנים לו, אף שההתלהבות של 2008 בקרב הדמוקרטים נעלמה, כשהפעם יצביעו בעבור אובאמה מעט יותר מפוקחים. חזרה לעימות: כצפוי, לפחות שש פעמים הזכיר אובאמה שהוא חיסל את אוסאמה בן לאדן והוא אפילו קיבל שבחים על כך מיריבו. הפיאסקו של המימשל בלוב בקושי זכה להתייחסות מרומני, שלא הזכיר לנשיא שלקח למימשל שמונה ימים כדי להבין שמדובר בפיגוע טרור ולא באירוע ספונטני בעקבות סרט פוגעני על הנביא מוחמד. פרשנים רבים ראו כמעט אפס הבדלים בין המועמדים בנושאי חוץ, אבל הדבר רחוק מלהיות נכון. רומני פשוט ביקש להימנע מהתנצחות בשידור ישיר, אבל גם ניסה להיות אוטובוס מאסף שגורר אחריו קהל בוחרים עם מגוון של דעות. ישראל כמובן כיכבה כשאוזכרה 34 פעמים. אובאמה התייחס פעמיים לתמיכה המוחלטת שלו בישראל אם זו תותקף. רומני אמר כי יתמוך בישראל ללא סייג. בסה"כ 48 אחוזים טענו כי אובאמה ניצח את העימות לעומת 40 שהלכו עם רומני. עם זאת, 60 אחוזים אמרו אחרי העימות השלישי כי רומני יכול להיות נשיא. אם לנתון הזה נוסיף את המומנטום שעבר לצד של רומני בחודש האחרון, נבין מדוע בסופו של דבר רומני הוא זה שניצח בעימותים.
