קו חרטום-עזה

חזית הדרום העסיקה אתמול את ישראל בטווח הקרוב, בעזה, ולפי דיווחים זרים נראה שגם בטווח הרחוק - בסודאן.

ההסלמה ברצועה נבעה מפגיעה ישירה, חריגה, בחמאס. 20 הרוגים ספגה עזה בשבועיים האחרונים, שמונה מהם ב-48 השעות האחרונות, מתוכם חמישה אנשי חמאס. רק לשם השוואה, בכל השנה שלפני כן נהרג רק פעיל חמאס אחד ברצועה, וגם הוא בשוגג. חמאס יצא מדעתו, אבל נשמר שלא לשבור את הכלים; הוא נמנע משיגור רקטות לטווחים ארוכים יחסית, והתמקד בלחימה "לגיטימית" בסמוך לגדר. הסיבה: רצון להימנע מנפגעים אזרחים שיתנו לישראל תירוץ להרחיב ולהעמיק את הלחימה.

ואולם התגובה הנחושה יחסית של צה"ל, עם האיום המפורש להעמיק את הפגיעות, הובילו את חמאס להסתפק בכך. בכיריו הזדעקו לקהיר, וביקשו ממצרים שתתווך הבנות להפסקת אש בלתי רשמית. ישראל נענתה בחיוב, כדרכה, ותבעה כי השקט יחול על כלל הארגונים שפועלים ברצועה. אמש היה נדמה שחמאס אכן פועל בכיוון ומנסה לכפות רגיעה על כלל גורמי הטרור ברצועה, ולכן ההערכות נטו לכך שסבב הלחימה הנוכחי הסתיים. סייעו לכך, בשוליים, שתי סיבות נוספות, אחת מכל צד: מזג האוויר הגשום שצפוי בסוף השבוע ומגביל יחסית את יכולת הפעולה של צה"ל, ורצונו של חמאס שלא לחלל את קדושת חג עיד אל-אדחא שחל הערב.

בחזית הרחוקה יותר, בסודאן, נותרנו עם הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אין ספק שתקיפה היתה, אבל מי התקיף ואת מה בדיוק ובאילו אמצעים? ניסיון העבר מלמד שדיווחים כאלה הם נכונים ברובם, כלומר שתקיפה בוודאי היתה. סודאן הרי מוכרת כמחסן נשק גדול וכתחנת מעבר לנשק איראני למזרח התיכון (לבנון ועזה), ומוכרת גם פעילות של משמרות המהפכה בתחומה, לרבות דיווחים על מפעלים לייצור אמצעי לחימה. האם זה היה המקרה? יכול להיות, ואפשר גם שהדיווח הרשמי מסווה מטרה אחרת - אנשים או אמצעים - גדולה ואטרקטיבית בהרבה, שאותה מנסים בסודאן לשמור בחשאי.

גם השאלות מי תקף ואיך טרם הובררו לגמרי. דיווחים זרים כבר קשרו את ישראל לשלל פעולות בסודאן, לרבות הטבעת ספינות, הפצצת שיירות וחיסול פעילי טרור, ולכן טבעי שהאצבע מופנית לעברנו גם הפעם. לצה"ל יש היכולת והאמצעים, גם בלי להתייחס לאפשרות שהתקיפה אכן נעשתה על ידי מטוסי קרב. ישראל, כדרכה, שותקת, ולא תגיב גם לאיומי הנקמה מחרטום כדי להותיר עמימות מלאה. צריך להניח שאם אכן ישראל עמדה מאחורי התקיפה, המטרה היתה מספיק חשובה כדי להצדיק את הקושי והסיכון שכרוכים בחציית המרחק.

ואף על פי שלכאורה אין קשר בין סודאן לעזה, מבחינת ישראל המכנה המשותף בין שתי הזירות ברור: לסכל טרור ולייצר הרתעה. לכמה זמן? ניסיון העבר מלמד שלא להרבה. משך הזמן בין סבב לסבב, בין הברחה להברחה, הולך ומתקצר. וכשבקצה יש עצבים חשופים ומתח פוליטי כאן, וערימות של אבק שריפה שם, אפשר להעריך שהאש תחזור לדרום, בקרוב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו