הפורשות מ"תגלית": הן לא גיבורות

אברום בורג פרסם מאמר בעיתון היהודי־אמריקני הוותיק "פורוורד", שבו שיבח חמש סטודנטיות שפרשו מביקור בישראל במסגרת משלחת תגלית, ונסעו לבקר בחברון בהדרכת אנשי שוברים שתיקה. אברום הוא ידיד ותיק שלי, למרות שאני מתקשה מאוד להבין מדוע בחר בשנים האחרונות בדרך מדינית שונה כל כך מזו שבה הלכנו פעם. אבל דווקא משום שאני מעריך את יושרו, אני מתקשה להבין את המסר שלו.

לא יזמתי את תגלית כדי להקים חיל תועמלנים לישראל ולמדיניות ממשלותיה. רציתי להביא מספר גדול ככל האפשר של צעירים יהודים לישראל, ולהיעזר בייחודה של ישראל כנקודת מפגש לצעירי העם כולו. מטרתי היתה לקרב יהודים זה לזה, להיסטוריה של עמם, להציג בפניהם את ישראל המודרנית (שאליה כמעט לא באו לפני שהוצע להם לעשות זאת ללא תשלום) ולהעניק להם חוויה שאותה ייקחו לאן שייקחו (לקשר עם עמיתיהם בארץ ובחו"ל ברשתות החברתיות, לביקורים נוספים בישראל, ללימודים בארץ, ואם ירצו - לעליה). המסעות לישראל מודרכים על ידי זכיינים שונים, המדגישים היבטים שונים (מאיכות הסביבה ועד הוויי דתי), וכל סטודנט רשאי לבחור בזכיין שהוא רוצה בו.

המשתתפות שתכננו לעזוב את הביקור במסגרת תגלית ולנסוע לחברון אינן גיבורות, משום שלא היה בכך שום סיכון. אם מישהו אינו מרוצה מן האירוח או מן הדברים שהוא שומע במהלך הביקור, לא יחזיקו בו בכוח. יתרה מזו - לא מעטים מן המשתתפים לוקחים חלק, עם סיום עשרת ימי הסיור, בסיורים נוספים, ויש מהם שעושים זאת בגדה המערבית. תגלית אינה מחייבת אותם לחזור לארצותיהם באופן קולקטיבי, למרות שרובם מעדיפים לשמר את הקבוצתיות.

הסיפור האמיתי אינו מעשה גבורה אלא סוג של מרמה: המשתתפות ידעו בדיוק לאיזה סיור הן מוזמנות, בחרו את הזכיין המועדף עליהן, נהנו מן המימון המלא, לא המתינו לתום עשרת הימים וניצלו את המתנה שקיבלו כדי לערוך סיור אחר, תוך החצנת "גבורתן".

כנס תגלית. אין כאן שטיפת מוח // צילום: אורן בן חקון

אז לא. מסעות תגלית אינם מסעות לשטיפת מוח, ויש לכך הוכחות, משום שכבר 18 שנה נערכים מחקרים המלווים את המשתתפים ביוצאם ובשובם. רבים מהם פעילים יותר בקהילות היהודיות לאחר המסע, הם מעדיפים יותר בני זוג יהודים, אבל אינם הופכים לדוברי המדיניות הממשלתית הישראלית. הם אינם תינוקות שנשבו בין גויים, וגם אם נכון שבקיאותם במתרחש בארץ ובסכסוך הישראלי־פלשתיני מוגבלת בדרך כלל, כשהם באים אלינו הם שואלים שאלות לא פשוטות, וכאשר הם נתקלים בחשד לשטיפת מוח, הם ממהרים להתלונן.

המרחק בין תפיסת העולם של משפחת אדלסון לבין זו שלי גדול מאוד, אבל העובדה שמדובר באנשים בעלי אפשרויות פיננסיות גדולות, המשקיעים - לצד ממשלת ישראל, הקהילות היהודיות ובעלי הון אחרים - מכספם במיזם הזה, עומדת לזכותם. בעיקר משום שאין הם מנסים להשפיע על תוכני הביקורים. אמירה כי זהו "פרויקט הכרטיסים בחינם של שלדון אדלסון", אינה מתאימה לאוהב אמת.

תגלית אינה מסתירה את הסכסוך או את הפלשתינים. אי אפשר להציג את ישראל בלעדיהם. אבל העם היהודי החליט להשקיע במפגש היהודי הגדול ביותר; זו המטרה המוצהרת, זה היה המניע שלי, וזו היתה הסיבה לכך שגם הסוכנות היהודית (שבתחילה הסתייגה) החליטה להשתתף במיזם, כאשר בורג עמד בראשה. לטעון כי מיזם כזה חייב לכלול גם ביקור בצד הפלשתיני יהיה מופרך, ללא קשר למרכזיות הסכסוך בחיינו, ובלי קשר לחשיבותן של קבוצות כמו בצלם, שוברים שתיקה או מחסום ווטש להבטחת מוסריותו של צה"ל. זהו ביקור בישראל ולא ביקור בסכסוך.