"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בין אחריות היסטורית לאינטרס פוליטי

,עודכן

לא מעט פרשנים ופובליציסטים תקפו את ההיסטוריונים של יד ושם וטענו כי ניצלו את הצהרת ממשלות ישראל ופולין ככלי ניגוח פוליטי. כחוקר שואה שאינו מתמחה בפולין נמנעתי עד כה מלעסוק בנושא והותרתי את הבמה לעמיתיי שעוסקים בכך עשרות שנים. אבל המתקפות על עמיתיי ההיסטוריונים מיד ושם מחייבות תגובה.

הטענה העיקרית היא שהגרמנים, ולא הפולנים, הם האחראים העיקריים לשואה. זה כמובן מובן מאליו. נכונה גם הטענה שבפולין, בניגוד לצרפת, להונגריה ולמדינות אחרות, לא הוקמה ממשלה משתפת פעולה, אך היא חסרת משמעות. בפולין הכבושה לא הוקמה ממשלה פולנית כלשהי בגלל מדיניותם של הגרמנים, שחתרו למחוק את פולין מהמפה ולא העמידו בפניה כל אפשרות להפוך למדינה גרורה. אין ספק, מאבקם המוצדק והאמיץ של הפולנים בכיבוש הגרמני נבע בראש ובראשונה מהמדיניות הגרמנית הרצחנית שהופעלה נגדם, אך האומנם הפולנים הצילו בהמוניהם יהודים?

אכן, בפולין התמסרה קבוצה מחתרתית קטנה אחת (ז'גוטה) להצלת יהודים, ויש להזכיר ולשבח את פעילותה. אבל מצד שני - ולמעשה בראש בראשונה - חלקים ניכרים במחתרות הפולניות האנטי־נאציות המרכזיות, שהיו גדולות בהרבה (בעיקר הארמיה קריובה, שהיו בה מאות אלפי חברים), לא פעלו להצלת יהודים ואף נטלו חלק פעיל ברדיפתם, לצד מאבקם בנאצים. אין לקביעה הזו שום קשר לסטריאוטיפים אנטי־פולניים בלתי מוצדקים שאכן יש לגנותם, וודאי שאין בה הטלת אחריות על הפולנים במקום על הגרמנים. זו פשוט האמת ההיסטורית העולה מעשרות שנים של מחקר.

הביקורת על הלגיטימיות של ההיסטוריונים של השואה בפולין להביע את עמדתם בצורה אחראית ושקולה – מה שלא היה רק זכותם אלא חובתם – באה לערער על עצם הסמכות המקצועית שלהם. למרבה הצער, חלק מהמבקרים ומהמגיבים אף תייגו אותם פוליטית כמשויכים למחנה כזה או אחר במקום להגיב באופן ענייני. ראוי להזכיר גם שאחד מהמניעים של עמיתיי הישראלים לתקוף את ההסכם בין הממשלות היה רצון להגן על עמיתיהם חוקרי השואה בפולין, שבעקבות ההסכם שממשלת ישראל נתנה לו יד עלולים להיות חשופים לתביעות אזרחיות שירוששו אותם, אם יעזו להביא תיעוד היסטורי ולטעון טענה כלשהי שתקרא תיגר על הממסד.

חבל שאפילו בתחום הכל כך רגיש הזה נראה כי מאמצי הסברה ואינטרסים פוליטיים קצרי טווח שוחקים את הסמכות המקצועית (והמוסרית) של מי שעסוקים במלאכת הקודש של המחקר בתחום – בארץ וגם בחו"ל. במסורת היהודית מותר גם להגיד "טעינו".

פרופ' גיא מירון הוא הוא ראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה וראש המרכז לחקר תולדות יהודי גרמניה בשואה במכון הבינ"ל לחקר השואה ביד ושם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר