המונדיאל הצרפתי שנערך במדינה בשנת 1998 היה חוויה בלתי נשכחת. צרפת עצרה רק אחרי שזכתה בגביע. זינדין זידאן היה גדול משארל דה גול, לפחות למשך חודש. מדינה שלמה נכנסה לטירוף. הכל הפך לטריקולור. אפילו הקרואסון קיבל את צבעי הכחול־לבן־אדום.
20 שנים חלפו, חזרתי לצרפת. מה השתנה? כלום! המדינה בטירוף. את זידאן החליף קיליאן אמבפה שהפך לאליל מקומי (רק בן 19), וצרפת משוכנעת כי הגביע חוזר הביתה. צפיתי במשחק שמינית הגמר מול ארגנטינה כשאני מוקף בעשרות צרפתים. כשארגנטינה עלתה ליתרון, אף אחד סביבי לא התרגש. מבחינתם צרפת רק נתנה למסי פור. אין כאן "כוחות".
אפילו בקורסיקה נדבקו בחיידק הנבחרת הצרפתית. במונדיאל של 2006 שמעתי באי, שחלק מתושביו חולמים על עצמאות, את הרצון לראות את צרפת עפה. לא הפעם. באז'אקסיו, עיר הולדתו של נפוליאון, אני רואה קבצן שר שירי עם מקומיים בחולצה של נבחרת הטריקולור. או לה לה, אין ספק שהמונדיאל הרוסי הצליח להטריף את כולם.
אורוגוואי תבקש הערב לעצור את צרפת. גם אצלם חוזרים אחורה אל הנוסטלגיה ומדברים על הימים שבהם זכו בגביע. אדינסון קבאני, חלוץ אורוגוואי, הוא הדבר הכי צרפתי שיש להם אבל הוא בספק בגלל פציעה. לעומתו, אנטואן גריזמן הוא השחקן הכי אורוגוואי שיש לצרפת להציע (שמשתף פעולה עם יריביו הערב, דייגו גודין וחוסה חימנס, באתלטיקו מדריד). והוא לא פצוע.
אמבפה. אפילו קורסיקה נדבקה בחיידק הנבחרת // צילום: אי.פי.אי
2צרפת אופטימית, אבל היא לא לבד. יש עוד שבע נבחרות שחולמות על הנפת הגביע בסיום המונדיאל הכי משוגע שראינו זה שנים. ברזיל עם ניימאר שיכול לעשות הסבה לשחקן קולנוע (הפצוע הברזילאי - בושה) נראית מסוכנת, וגם בלגיה קולטת המהגרים.
הערב אצפה בצרפת שוב מוקף במאות צרפתים שחולמים רק על דבר אחד - לזכות בגביע. החלום המושלם יהיה לעשות את זה על חשבון האנגלים, כמובן.
ולסיום, המונדיאל הזה לימד אותנו שלא כל מי שמחזיק בכדור מנצח. תשאלו את הספרדים. אפרופו הם, אני לא יודע אם צרפת תנצח או לא, אבל אני מאוד סקרן לדעת אם סרחיו ראמוס, שפצע לי את מוחמד סלאח, כבר הגיע הביתה.
גם במונדיאל ליברפול איתי!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו