כבר שלושה חודשים בוערת האש בשדותינו. הנגב המערבי עולה באש. שבועות רבים תושבי הנגב המערבי אפופים עשן, נושמים עשן. וממשלת ישראל משלימה עם המצב ומכילה את מתקפת הטרור הנוראה.
הממשלה השלימה עם משוואה חדשה בגבול עזה - מותר להצית את שדותינו, ואם צה"ל "מגיב" באיזה ירי ליד המחבלים - חלילה, לא במחבל עצמו - הם יורים רקטות בלילה על יישובינו.
כדי להבין את גודל המחדל, נחזור ל"סבב" האחרון בגבול עזה, ב־29 במאי. עשרות רקטות ופצמ"רים נורו אז על יישובינו, וצה"ל הגיב במתקפה אווירית וארטילרית. ה"סבב" הסתיים בכישלון ישראלי מחפיר.
אינני מן המתלהמים הקוראים "למוטט את חמאס", "לכבוש את הרצועה" ו"לחסל אחת ולתמיד את הטרור". אלו סיסמאות פופוליסטיות. אינני מאמין ב"זבנג וגמרנו", אלא בהרתעה ארוכת טווח. במלחמות בעצימות נמוכה אין "תמונת ניצחון" ברורה וחד־משמעית; הניצחון נבחן לאורך זמן. במקרה זה, מבחן התוצאה היה מיידי; והוא עגום.
הסבב הסתיים בהפסקת אש. בעיקרון, הפסקת אש היא תוצאה חיובית, בעצם העובדה שהיא מפסיקה את האש. אבל זה לעג לרש - לכנות "הפסקת אש" מציאות שבה מדי יום אוכלת האש בעשרות שדות חקלאיים וחורש טבעי לאורך גבול עזה.
הסבב הסתיים בהפסקת אש, שהתייחסה לירי טילים בלבד ולא ל"עפיפוני התבערה". משמעות הדבר היא לגיטימציה ישראלית למתקפת הטרור הזאת, כך שאם ישראל מגיבה עליה היא, לכאורה, הפרה את הפסקת האש! זו משוואה בלתי נסבלת.
מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם הצתת שדותיה והפיכת חבל ארץ בתוכה לאדמה חרוכה, ואינה יכולה "להכיל" זאת. דין "עפיפון תבערה" כדין רקטה. דין משגרי "עפיפונים" כדין משגרי רקטות.
וכפי שאיננו יורים "ליד" משגר רקטות, כך אל לנו לירות ליד חוליית משגרי עפיפוני הצתה וחבלה. המושג התמים "עפיפון" אינו רלוונטי כשמדובר בכלי משחית. היחס בין עפיפון ל"עפיפון תבערה" הוא כמו בין אקדח מים לאקדח אמיתי. עפיפון התבערה אינו צעצוע אלא כלי טרור, וכך יש להתייחס אליו. חוליה המשגרת "עפיפוני תבערה" כמוה כחוליית משגרי רקטות. יש להשמיד אותה, רצוי לפני הביצוע.
התגובה על מתקפת ההצתות חייבת להיות זהה לתגובה על מתקפת טילים. אף מדינה אינה יכולה להשלים עם הפרה כה בוטה של ריבונותה ועם הרס כה כבד לחקלאותה.
אין פה "כישלון מבצעי"; זהו כישלון מוסרי, ערכי. זו ממשלה שמפרה את הברית היסודית שלה עם אזרחיה - להבטיח את שלומם וביטחונם. אילו הממשלה היתה מורה לצה"ל לשים קץ למתקפת הטרור והוא היה נכשל - זה היה כישלון מבצעי. כישלון מבצעי הוא לגיטימי, כי מפיקים ממנו לקחים, משתפרים ומתקנים. הכישלון המוסרי - בלתי נסלח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו