רוץ, בני, רוץ | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רוץ, בני, רוץ

0

בעידן המכתבים, שקדם לדואר האלקטרוני, נהג בני בגין להוסיף לחתימתו הערה כי הוא "חבר הכנסת ה-12", או ה-13, או ה-14, לפי המועד. גם עתה הוא מוסיף מדי פעם לחתימתו את ההערה בדבר היותו "שר בממשלה ה-32". אין זה מקרה. מאז הגיע הדוקטור לגיאולוגיה לעולם הפוליטי הוא סבור שהמעבר מתקופת כהונה אחת לבאה אחריה אינו מובן מאליו. לא נכון שההמשך הוא השיגרה ורק הפרישה חריגה. להפך, כל מערכת בחירות היא סיבה להרהור אם להמשיך.

זה מה שקורה עתה. הוא שוקל. בפועל קיווה כי הכנסת תשלים את ימיה, ובמלאות לו 70 יפרוש. אך היא הקדימה בשנה והוא בוחן. בימים, שבהם אפילו בעיתון "הארץ" פירסם עורכו לשעבר דיוויד לנדאו מאמר מקומם שכותרתו "תרוץ, אולמרט, תרוץ", נחוץ דווקא לדרבן את בגין לעשות כן.

הליכוד מנומר, רב צבעים. יש בסיעתו המונה 27 ח"כים טובים יותר ופחות. יש מי שמקפידים על העקרונות הציבוריים הראויים ומי פחות. בקבוצה השומרת על הגחלת הליברלית של הליכוד, שמקורה באבות המייסדים זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, בולטים שלושה, אם כי הם אינם לבד. הם ינקו את החיבור הלאומי-ליברלי מבית, אבל נחיצותם לגוש הגדול בפוליטיקה הישראלית אינה מוטלת בספק.

שניים כבר החליטו להמשיך להתמודד - יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין והשר דן מרידור. הצלע השלישית רופפת. כאשר בליכוד ובקואליציה נשמעים קולות המבקשים לקצץ בשלטון החוק בדרכים שונות, נוכחותם בזירה חיונית במיוחד. כבר בתקופת הכהונה המסתיימת בינואר 2013 בלמו - מרידור ובגין בממשלה וריבלין בכנסת - שורה של יוזמות מסוכנות. יש יסוד לחשוש כי הצורך בסיכולן יתעורר גם בכנסת ה-19.

המקרה של בגין מרתק במיוחד. נאמן לעקרון שלמות המולדת, אבל גם לשלטון החוק, נקרע בפועל בין אהדתו למתנחלי מגרון לבין החובה לפנותם מאדמה לא-להם. יושרת התנהלותו על פי צו מצפונו משמשת מופת בעידן שבו הציניות מאפיינת את הפוליטיקה.

מבחנם של פוליטיקאים אינו כאשר אלי ישי פועל נגד מסתננים מאפריקה אלא כשהוא ועמיתיו חומקים מלהתבונן ביושרה בסוגיית ההשתמטות של האברכים; ולא כאשר שלי יחימוביץ' נושאת את דגל המחאה החברתית אלא אם - וכמה - היא מרשה לגנות בפומבי את השחיתות המקוממת של הוועדים בחברת החשמל; וגם ציפי לבני, שבולטת ביושרה האישי בקדימה וזכורה כמי שהיתה שותפה לשני מהלכים לשכנע את אולמרט להתפטר, וחייבת עתה להחליט אם תתמודד לכנסת הבאה ברשימה אחת עימו, אם בעזות מצחו יחזור למירוץ. צריך לקוות שהידיעות כאילו הסכימה להיות מספר 2 ברשימתו, שגויות. בגין עמד במבחן במאחז מגרון וישלם מחיר בפריימריז.

בכל זאת, כדי לשמר את הגוש הליברלי, המצומק בלאו-הכי בליכוד, צריך שיחבור אל מרידור וריבלין ויתמודד. הזמן קצר והמלאכה מרובה. תרוץ, בני, תרוץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר