ההסתבכות של ארדואן בסוריה

מדוע הממשלה הטורקית מתנהגת בכזו תוקפנות נגד משטר אסד בסוריה? אולי ראש הממשלה ארדואן מקווה שירי פגזים לסוריה יעזור להעלות ממשלת לוויין אל השלטון, ואולי הוא מצפה ששליחת מטוס קרב למרחב האווירי הסורי או יירוט מטוס אזרחי סורי בדרכו מרוסיה יעזרו לו למצוא חן בעיני המערב ולהתקבל לנאט"ו. סביר להניח שכל אלו הם בגדר הסחת דעת גדולה מהמשבר הכלכלי הממשמש ובא.

אפשר להבין את פעולותיו של ארדואן בהקשר שהולך אחורה כחצי מאה. בזמן המלחמה הקרה, אנקרה ישבה עם וושינגטון כחברה בנאט"ו, גם כשדמשק שירתה כ"קובה של המזרח התיכון" עבור מוסקבה. ליחסים העכורים בין טורקיה לסוריה גרמו גם אירועים מקומיים, ובהם מחלוקת בנושא הגבול, אי הסכמה על מקורות מים, וגיבוי סורי למחתרת הכורדית PKK. השתיים הגיעו לסף מלחמה ב-1998, כשתזמון הכניעה של ממשלת אסד מנע קונפליקט צבאי.

עידן חדש החל בנובמבר 2002 כשה-AKP (מפלגת הצדק והפיתוח), מפלגה איסלאמיסטית חכמה שנמנעת מטרור ומקריאות לשליטת האיסלאם בעולם, החליפה את מפלגות המרכז-ימין והמרכז-שמאל ששלטו זמן רב באנקרה. הודות למשילה מיומנת ולפיקוח על צמיחה כלכלית מהירה וחסרת תקדים, כוחה האלקטורלי גדל והיא היתה במסלול להשיג את מטרתו המשוערת של ארדואן - לבטל את המהפכה של אטאטורק ולהביא את ה"שריעה" לטורקיה.

מתוך תחושת הביטחון, AKP נטשה את מטריית ההגנה של וושינגטון והחלה במסלול עצמאי ניאו-עות'מאני, במטרה להוות כוח אזורי כמו במאות שעברו. בנוגע לסוריה, המשמעות היתה לסיים עוינות בת עשורים ולזכות בהשפעה דרך מסחר ויחסים סמליים כמו בתרגילים צבאיים משותפים, חופשה משותפת של המנהיגים ולהקת שרים שמרימים, מילולית, את המחסום שהפריע לגבול המשותף.

מינואר 2011 תוכניות אלו התפוגגו, כאשר העם הסורי התעורר מ-40 שנה של עריצות וקרא, תחילה בצורה לא אלימה, להפלת הרודן. ארדואן נתן בתחילה עצות פוליטיות בונות לאסד, והאחרון דחה אותן בשתי ידיים לטובת דיכוי אלים. בתגובה, ארדואן הסו-ני גינה את אסד העלאווי והחל לסייע לכוחות המורדים הסונים. כשהעימות הפך להיות אלים, פלגני ואיסלאמיסטי, ולמעשה למלחמת אזרחים סונית-עלאווית, עם רבבות הרוגים, פי כמה פצועים ואף יותר שגלו מבתיהם, המחסה והסיוע הטורקי הפכו להכרחיים עבור המורדים.

מה שבתחילה נראה כהברקה, הפך לטעות הרצינית הראשונה של ארדואן. תיאוריות הקונספירציה התימהוניות שבהן השתמש כדי לכלוא ולהפחיד את המנהיגות הצבאית הותירו אותו עם כוח לחימה לא אפקטיבי. הפליטים הלא רצויים של סוריה התקהלו בערי הגבול עם טורקיה ואף מעבר להן. המדיניות הטורקית המפתיעה של התנגדות למלחמה בכל מה שקשור לסוריה, עם התנגדות מיוחדת מצד העלאווים - קהילה דתית שהיא כחמישית מהאוכלוסייה בטורקיה, נבדלת מהעלאווים של סוריה אך חולקת מסורת שיעית עימם. אסד נקם על ידי החייאת התמיכה ב-PKK, אשר האלימות ההולכת ומסלימה שלה יוצרת בעיה מקומית לארדואן. אכן, ייתכן שהכורדים - אשר החמיצו את ההזדמנות שלהם כאשר המזרח התיכון התעצב לאחר מלחמת העולם הראשונה - יהיו המנצחים הגדולים של התוקפנויות הנוכחיות.

לדמשק עדיין יש פטרון חזק במוסקבה, היכן שממשלתו של פוטין מציעה את סיועה דרך חימוש והטלת וטו באו"ם. בנוסף, אסד מרוויח מסיוע איראני ברוטלי ובלתי נלאה, אשר ממשיך למרות הבעיות הכלכליות הכבדות. לעומת זאת, אנקרה עדיין שייכת, באופן רשמי, לנאט"ו ונהנית מהזכות התיאורטית של סעיף 5, אשר מבטיח שהתקפה על אחת מחברות הארגון תוביל לפעולה צבאית, אם צריך, בשעה שהכוחות הכבדים של נאט"ו אינם מראים כל כוונה להתערב בסוריה.

הצלחה של עשור עלתה לארדואן לראש, ופיתתה אותו להיכנס להרפתקה כושלת שעלולה לרופף את הפופולריות שלו. אולי הוא עדיין לא למד מהטעויות ומניסיון העבר, אך הוא מהמר על כל הקופה לטובת מלחמת הג'יהאד שלו נגד משטר אסד, והולך בכל הכוח לעבר הפלתו ולעבר ישועתו שלו.

ובתשובה לשאלה הפותחת: חרחור הריב הטורקי נובע בעיקר משאיפה ואגו של איש אחד. על מדינות המערב להישאר הרחק ככל האפשר ולתת לו לדרוך על המוקש של עצמו.

הכותב הוא נשיא פורום המזרח התיכון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו