בגרות: ללמוד על השואה בהקשרה המלא

שר החינוך, נפתלי בנט, הודיע כי לימודי השואה יוכנסו לבחינת בגרות החובה בהיסטוריה. בשלוש השנים האחרונות נושא זה הוצא מתוכנית הבחינה החיצונית והועבר להוראה ולהערכה פנימית של בית הספר, במסגרת רפורמת הבגרויות שהוביל השר שי פירון. קו המחשבה היה שנושא השואה רחב, ויש לתת לבתי הספר לבחור בעצמם את הנושאים שבהם ירצו להתמקד ושעליהם ירצו להעריך את הישגי התלמידים.

בהעברת האחריות לבתי הספר ללמד את תוכני השואה נלקח סיכון ערכי. מי יכול לומר מה הם לקחי השואה? אחד יאמר לקח אוניברסלי: הקפדה יתרה על זכויות אדם ואזרח, כדי שהמדינה לא תהיה פוגענית ושליטיה לא ירמסו את הדמוקרטיה, הבסיס לחברה מתוקנת.

אחרים ידגישו את המסר הפרטיקולרי: יהודים נרדפו בעולם, נטבחו בשל יהדותם; ולכן התשובה לכך היא מדינה עצמאית, צבא חזק וגבולות איתנים. כל מורה יכול לפרש בעצמו את לקחי השואה בהתאם לקהילה ולקהל הלומדים.

כעת מצהיר שר החינוך כי השואה תצא מקו הפרשנות האישית של בתי הספר, ותיקבע לה בחינה אחידה בכל הארץ. המשמעות היא שספר הלימוד יהיה אחיד, וכך גם המסרים והלקחים. לא הוסברה הסיבה שהובילה את השר להכריז על הכנסת השואה לבחינה חיצונית בפיקוח המדינה. האם המטרה היא להכפיף את מסריה לשליטה פוליטית או שמא הנהלת משרד החינוך זיהתה כי נושא השואה לא מטופל מספיק טוב בבתי הספר?

בהקשר זה ייאמר כי בתוכנית הלימודים בהיסטוריה יש דבר מטריד הרבה יותר. כל הפרק על תקופת מלחמת העולם השנייה לא נלמד בראייה רחבה של עליית משטרים טוטליטריים במאה ה־20.

תלמיד המסיים את מערכת החינוך בישראל לא ילמד על עליית הפאשיזם והקומוניזם הטוטליטרי. אין לו מושג מי היה פרנקו, מהי ה"גֶרניקה", מי היו מוסוליני וסטלין "שמש העמים".

מלחמת העולם השנייה נלמדת בעיקר בהקשרה היהודי, הקשר השואה. התלמידים לא מכירים את ההיסטוריה הכללית, אלא באמצעות העדשה של תהליכי ההשמדה. הדברים מגיעים לידי כך שהם אינם מכירים את הפלישה לנורמנדי, ומה היו חזיתות הלחימה של הגנרל רומל.

הדמוקרטיות בעולם מאותגרות בשנים האחרונות על ידי מנהיגים ומפלגות, המטילים ספק במבנה הדמוקרטי ובערכיו. הפונדמנטליזם הדתי מחד גיסא, והלאומנות מאידך גיסא, תוקפים את התפיסה הדמוקרטית משני עבריה.

אין מדינה בעולם שהיא חסינה מפני השתלטות כוחות אנטי־דמוקרטיים. העובדה שבמדינות רבות עולה הזעקה, כי כוחות פאשיסטיים מאתגרים את השלטון (גרמניה, אוסטריה, צרפת, טורקיה ועוד) - ובחלק מהן הם כבר משתתפים בניהול המדינה - היא כשלעצמה תמרור אזהרה לכולנו.

בוגרי מערכת החינוך הישראלית יודעים כיצד עלה המשטר הנאצי. כדי לגרום לתלמידים להבין כי לא מדובר בתאונה היסטורית, אלא באפשרות סבירה שיוכל להתקיים שוב בצורה זו או אחרת בעולם, עלינו ללמדם את התמונה הכוללת. אכן, מי שלא לומד את ההיסטוריה, נדון לחיות אותה שנית.