"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האירוויזיון וירושלים - לא חיבור הכרחי

,עודכן

שימו לב לרשימת הערים הבאות: לוגאנו, שווייץ; פרנקפורט, גרמניה; הילברסום, הולנד; ניס, צרפת; נאפולי, איטליה; מינכן, גרמניה; גטבורג, שבדיה; מילסריט, אירלנד; ברמינגהם, בריטניה; ואיסטנבול, טורקיה. המשותף לערים אלה (ועוד רבות) הוא שאינן ערי בירה, ובכל זאת התקיימה בהןברוב פאר והדר תחרות האירוויזיון.

חשוב להדגיש - אין שום סעיף בתקנון התחרות, המגביל את קיומה לעיר מסוימת, וטוב שכך. למרות אהבתי הגדולה לעיר הולדתי ירושלים, בירת ישראל, אני משוכנע שאחרי פעמיים מוצלחות שבהן התקיימה התחרות בבירה, הגיעה העת להראות לעולם עוד פינות חמד מקסימות מארצנו הקטנטונת.

שתי התחרויות שנערכו בירושלים בבנייני האומה, ב־1979 וב־1999, הסתכמו במופע חד־פעמי בערב בודד וצנוע יחסית. זה אפילו לא מתקרב לגודל התחרות ומתכונתה כפי שהתפתחו בשנים האחרונות. מדובר בשלושה מופעי ענק (כולל שני חצאי גמר) באצטדיון עם קהל נלהב בן עשרות אלפי אנשים, המגיעים מכל העולם. האירועים נמשכים כמעט שבועיים, וכוללים בין השאר את "כפר האירוויזיון", שבו מתקיימים יריד ובמה מרכזית חיצונית, טקסים שונים, מסיבות עיתונאים, אירועים חגיגיים ("הפנינג") ואינספור מסיבות שעורכות המדינות השונות. קהל חובבי האירוויזיון הוא מגוון וססגוני מאוד. הגרעין הדומיננטי בו הואחברי הקהילה הלהט"בית.

קיום התחרות בירושלים הוא מתכון מושלם להתנגשות חזיתית ונפיצה בין הקהל העצום הזה לחלק ניכר מתושבי העיר. אלה האחרונים כבר הביעו מחאה על קיום אירוע כזה בעיר הקודש, אירוע המחייב חזרות במהלך השבת (הגמר על פי התקנון הוא תמיד במוצאי השבת). מדוע להפוך את השמחה למוקד מחלוקת בתוכנו? ויש, כמובן, גם אותם גורמים אינטרסנטיים אנטי־ישראלים באירופה, שרק ממתינים על הגדר להחלטה לקיים את התחרות בירושלים כדי להבעיר את השטח ולהפעיל לחץ על העברת התחרות למדינה אחרת.

מלבד הגאווה הלאומית ותשומת הלב התקשורתית החיובית האדירה - האינטרס המשמעותי של כל מדינה המקיימת את התחרות בתחומה, הוא מימוש המנוף התיירותי וההסברתי חסר התקדים שמייצרים שלושת ערבי השידור. כל המדינות המארחות השתמשו בעבר בבמה של האירוויזיון כדי לקדם בה את האטרקציות התיירותיות הגדולות של המדינה. כשמדובר ביותר מ־200 מיליון צופים בכל העולם זו באמת במה חסרת תקדים, שהיא מתנה נהדרת לכל מדינה הצמאה לתיירים.

לאור כל אלה עלינו להבין שההחלטה ההגיונית, המושכלת והנכונה ביותר היא לערוך את תחרות האירוויזיון הכי יפה ומרשימה שנראתה אי פעם באירופה; ואחרי פעמיים שבה התקיימה בירושלים - לקיים אותה בפעם השלישית בעיר אחרת בישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר