זו רק ההתחלה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זו רק ההתחלה

, עודכן
0

הכנסת תתכנס רק מחר כדי להתפזר מחרתיים, אבל מערכת הבחירות כמו בעיצומה. הכל בועטים. היבול האחרון: למרות רוך הלב שהפגין בית המשפט המחוזי בראשות מוסיה ארד כלפי אהוד אולמרט, הוא הורשע בארבע פרשיות מהותיות של הפרת אמונים. הפרת האמונים החמישית - מין "גיס חמישי" - שאינה פלילית אלא נורמטיבית וערכית וציבורית, התנהלה בעורפו של בית המשפט ובתוכו.

ברגע האחרון, כדי למנוע דיון אם להטיל עליו קלון אם לאו, הכריז אולמרט כי אינו איש ציבור ואינו מקבל עוד דבר מן המדינה. הוא אזרח מן השורה ולפיכך אין מקום לדון בסוגיית הקלון. כך היה (יש להניח כי מייד נפסקו תשלומי המדינה לזכותו כגון שכירת המשרד במגדל המילניום וצוות העובדים בשירותו). אך לא חלפו אלא כמה שבועות ואולמרט מככב בכל כלי התקשורת כמי שמנהל בירור אם לחזור לזירה הפוליטית ואפילו להתמודד על ראשות הממשלה.

עצם נכונותו לשקול זכות שיבה לזירה הפוליטית זמן כה קצר לאחר ההצהרה כאילו אין לו כוונות כאלה היא הפרת אמונים נורמטיבית כלפי בית המשפט והפרקליטות. הרי אילו היה אפשר לשער את מהלכיו בימים אלה, ספק אם הפרקליטות היתה מסכימה לדחות (מעולם לא ויתרה) את הדיון בסוגיית הקלון.

עכשיו הכל פוליטי. שלשום פורסם ב"ידיעות אחרונות" מידע לגיטימי שלפיו גיששו בנימין נתניהו ואהוד ברק אפשרות לקדם הסכם שלום עם סוריה של בשאר אסד לפני שהחל לטבוח באזרחיו. ארה"ב אישרה כי היו דברים בגו. ההנחה היתה כי נתניהו יסכים לוויתורים ניכרים בגולן, והפרסום עתה יזיק לו בקלפי. יזיק? לא בהכרח. מצד אחד הימין יכעס, מצד אחר בקו התפר שבינו לבין גוש המרכז-שמאל יש רבים החוששים כי נתניהו לא מתכוון ברצינות לפשרה עם כל גורם ערבי. פרסום זה יכול דווקא לסייע לו בטיעון כי אינו נוקשה כפי שמציגים אותו יריביו.

כך גם ההסתערות של משה (בוגי) יעלון ושרי ליכוד אחרים על אהוד ברק. זה טבעי אך מעורר סקרנות: מדוע אפשר לקבל קולות בפריימריז בליכוד תוך כדי הטחת ביקורת בברק שאינו חבר במפלגה? גם מבוכה: שרים אלה מעמידים את נתניהו באור בעייתי כאילו ברק יכול ללוש את עמדותיו כרצונו. זה לא רק מביך, גם לא נכון.

זו רק ההתחלה. מערכת הבחירות היא תמיד מעין רישיון להכפיש, להגזים, להטיח, לנדור לשווא, להישבע לשקר, להפריח קמעות ותיאוריות, לסנוט בידידים ולהצטלם בחיוך מעושה עם אויבים (ראוי להמתין לתצלום ולחיבוק של אלי ישי ואריה דרעי אם ייכפה עליהם לרוץ ברשימה משותפת). אך לאחר הבחירות יש ללחוץ על DELETE גדול כאילו כלום לא היה, ולהתיישב למשא ומתן על הרכבת הממשלה הבאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר