די להתערבות הפוליטיקאים בספורט

סאגת משחק הכדורגל בין ארגנטינה לישראל מצאה מקומה בכותרות הראשיות בתקשורת הישראלית בשבועות האחרונים ולא רק מאתמול בלילה. אמנם , לא בטוח שמדובר, באמת, בהתמודדות ספורטיבית כמקובל במגרשי הכדורגל. גם בגלל פערי הרמות בינינו לבין ארגנטינה, גם כיוון שאין מאמן קבוע לנבחרת ישראל, גם כי עמדו להיקבע תשעה חילופים (מה שהופך את המשחק לבדיחה) וגם כי שום אתגר לא הוצב לפני שתי הקבוצות. השחקנים הישראלים רצו להגיע לשריקת הסיום כדי להחליף חולצות עם מסי וחבריו ואם לא, לפחות לצלם סלפי עמו, ואילו חבורת הארגנטינאים בראשות מסי הייתה מתאמצת לשמור על הרגלים לפני המונדיאל. זו הייתה אמורה להיות הצגה- שואו- לקהל הישראלי לצפות מקרוב בשחקן הכדורגל הטוב בעולם ולא בדיוק משחק כדורגל כמקובל.

אך לא בכך העניין אלא דווקא במוסר השכל: מסתבר ששוב מה שמתחיל בחטא נגמר בעונש:

אמרגן פרטי סוחר בסמל לאומי ( נבחרת) , מקבל כסף ממשלתי ומארגן משחק חסר ערך ספורטיבי. כיוון שכך ( אין ספורט בעסקה) פוליטיקאים ישראלים תופסים טרמפ על העניין, מתערבים כדי להרוויח משהו. כאשר זה קורה גם פוליטיקאים אנטי ישראלים, מחממים את האווירה לצרכיהם שלהם- גם הם מול קהלים שלהם, מתערבים ובוחשים בקדירה. כאשר אירוע ספורטיבי עובר לזירת הפוליטיקה והביזנס ברור שנכנסים שיקולים לא רלוונטיים לספורט והעסקה נופלת.

יתכן ואני נאיבי ואיני מודע לכל נפתולי הביזנס והספורט אך עבורי נבחרת לאומית בכל ענף ספורט היא סמל. בוודאי זו הישראלית. זו המשחקת עם תלבושת כחולה- לבנה כאשר דגל ישראל ולעתים גם סמל המדינה מוטבע על המדים. נבחרת ישראל אינה מטבע עובר לסוחר (וכך גם נבחרת ארגנטינה אבל זה לא מענייני) ולא "מוכרים" הופעות שלה גם לא כדי לזכות ברדיפה אחרי מסי (אם היה מחליט לרוץ) במשך 45 דקות, כי הרי לא יתעייף לצורך משחק שלם ויסתכן בפציעה גם לא עבור תמלוגים לחברה בבעלות אביו.

גם התערבות פוליטית בספורט היא תמיד לרועץ. שנים ניהלנו מאבקים למניעת התערבות פוליטית בספורט. זה גם לא תקין מבחינת התקנונים הבינלאומיים. ההצגה שתוכננה להתקיים באצטדיון טדי ירושלים בכיכובו של ליונל מסי עם 20 ישראלים כ"ניצבים" (11 שחקני הרכב ראשון ותשעה מחליפים) היא מופע של אמרגן פרטי שאמנם נטל סיכונים עסקיים גדולים אך מבחינתי מוטב היה לו לא נולדה והשתלשלות האירועים בעקבותיה הוכיחה שוב למה אסור לערב פוליטיקה בספורט.

ובלי מילה לג'יבריל רג'וב ש"חוגג" הצלחה מפוקפקת איני יכול: מעורבות פוליטית, הטלת חרם ואיומים על חיי שחקנים עלולים, חלילה, לא להישאר חד סיטרים. מר רג'וב את מאמציך וכישוריך עדיף שתשקיע בחינוך הילדים הפלסטינים שספורט הוא המכשיר הטוב ביותר והמשמעותי ביותר ליצירת אחווה בין עמים ויכול להוות תשתית לבניית יחסי שלום בין לאומים. מה שלמועצת הביטחון תשאיר למועצת הביטחון ואת מה שלמגרש הירוק תשאיר במגרש הירוק.

ולבסוף, מסקנתי היא שרצוי שסוחרים לא יסחרו בסמלים לאומיים ואל להם לפוליטיקאים להתערב בספורט.

ומילה אחרונה בשולי הדברים: אם אחרי התבטאויותיו המקוממות של נשיא טורקיה, ארדוגן, ישראלים מחרימים את טורקיה האם ממחר לא נקנה יותר חולצות של מסי עם הספרה 10 על הגב?