"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שיח השיסוי אינו מסייע לנשים

,עודכן

נשים אינן קורבנות וגם גברים לא. קורבנוּת היא מצב תודעתי שבו אדם שנפגע בוחר כיצד להתייחס למצבו החדש. יש החווים זוועות ומסרבים לראות בעצמם קורבנות, ויש שמגדירים את עצמם ככאלה בעקבות פגיעה שולית. האמירה שכל הנשים הן קורבנות של הגברים מופרכת ונובעת ממיזאנדריה ("שנאת גברים", מונח מקביל ל"מיזוגניה"). נשים רבות יודעות להתמודד עם זוגיות מורכבת או פגיעה מינית.

מוטב שנפסיק לזהות נשיות עם קורבנוּת; זה לא מקדם דבר ורק מחריף את השנאה הבין־מגדרית. הורגלנו לחשוב על יחסי המינים במונחי עוינות. ההנחה היא שהצלחת צד אחד היא כישלון הצד האחר. שטות מוחלטת. לכולנו יש אבות ואימהות, אחיות ואחים, ילדות וילדים. לכולם אנו קשורים. שנאה, האשמה ורצון לאלף בכוח מגדר שלם, לא יקדמו עולם שבו יש כבוד ואהבה.

שיח השיסוי אינו מסייע לנשים. להפך. המחקרים המלמדים שגם נשים אלימות כלפי גברים ידועים זה 40 שנה. הכחשת הנתון הזה בזוגיות מסכנת את הנשים. במחקרים נמצא שהמנבא הגדול לאלימות כלפי נשים הוא אלימותן כלפי בני זוגן. הוסיפו את הנתון שנשים נפצעות הרבה יותר מגברים, בשל כוחן הפיזי הקטן יחסית, ונגלה שאנו מפקירים נשים ולא מגינים עליהן.

במחקר שפורסם בכתב עת מדעי נחשב על ידי פרופ' זאב וינשטוק, ד"ר מיקי ויינברג ואנוכי, מצאנו שהנטיות ההסלמתיות להתחלת העימותים בין בני זוג הן בעיקר של נשים. זה לא מונע מהלובי הנשי להתעלם מתוקפנותן ומאלימותן של נשים, ולדאוג למערכת תמיכה לנשים נפגעות ולמערכות טיפול וחינוך מחדש לגברים אלימים.

גברים אלימים זקוקים לטיפול, אבל מי שמכיר נשים אלימות, יודע כמה הן חשות אומללות, מתוסכלות וחסרות אונים, ללא קבלת עזרה נפשית. מה יעזור להן המסר החברתי שהן "קורבנות בעולם פטריארכלי שבו הגבר שולט"? גם בחינת הסוגיה הזו נמצאה במחקרים כלא רלוונטית, מפני שגם בצורכי שליטה ודומיננטיות אין הבדל משמעותי בנטיות המגדר. העולם המערבי כבר מזמן אינו "פטריארכלי". נשים מפרנסות, ובניגוד לגברים, יש להן הפריווילגיה להישאר בבית אם הן חפצות בכך. נכון שגברים אחראים לשיעור גדול יותר מההכנסות ברוב משקי הבית, אבל מחקרים וסקרים מראים שהנשים הן שמוציאות את הכסף הזה.

כמובן שקיימת אלימות כלכלית של גברים כלפי נשים, אך למזלנו אנחנו יודעות להיעזר ולבקש סיוע - לעומת גברים שגם אם בת זוגם שולטת בהם או בכספם, יימנעו מבקשת עזרה הנוגדת את טבעם, ורבים מהם ינשכו שפתיים וימשיכו לחיות בתוך הטרור הזוגי. הם מכירים את חוקי המזונות ויודעים מה יקרה להם אם יתגרשו. ועוד לא דיברנו על כך שהֵמשך שיח אלים, חד־ממדי וחד־צדדי כלפי מגדר שלם גורם לגברים רבים להימנע מהעסקת נשים, וזה פוגע רק בנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר