גזענות: רוזאן בר פוטרה למרות ההצלחה

זה היה אחד ה"קאמבקים" המרשימים בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקנית. הסדרה "רוזאן", שירדה מהמסך בסוף שנות ה־90, שבה והפכה לסדרת הטלוויזיה המצליחה ביותר בארה"ב. נתוני הצפייה המרשימים הכניסו לרשת ABC, שהפיקה אותה, הרבה מאוד כסף. שלשום, במחי יד, הוחלט להוריד אותה מהמסך.

כוכבת הסדרה, השחקנית רוזאן בר, היא רפובליקנית תומכת טראמפ. הדמות שלה בסדרה - אישה גדולת ממדים, מרושלת, צווארון כחול, שחיה במשפחה לא מושלמת - ייצגה בעבור אמריקנים רבים את עצמם, אמריקה העובדת, הלא זוהרת, שחיה מחוץ למרכזי הערים הגדולות.

מי שצופה בסדרות אמריקניות עלול לחשוב לעיתים שכל האמריקנים צעירים ויפים וחולמים "לעשות את זה" בניו יורק, שוטרים, אנשי FBI או פושעים. רוזאן לא היתה אף אחד מהטיפוסים האלה; היא העניקה ייצוג טלוויזיוני לקבוצה שלמה באוכלוסייה, שמעולם לא ראתה עצמה על המסך.

הבעיה היתה תמיד הפה הגדול שלה. הקריירה שלה רצופה שערוריות, כולל הזמנה לשיר את ההמנון באירוע ספורט בסן דייגו, שהפך למפגן צרחות שבסופו ירקה על הדשא. האוהדים צעקו "בוז", הנשיא בוש גינה ואמריקה רעשה.

במהלך השנים התעשייה והצופים התרגלו להסתכל עליה כאדם לא צפוי, וולגרי וגס. אבל גם לגסות ולוולגריות יש גבול, מתברר. על אף ההצלחה הבלתי נתפסת של הסדרה המחודשת, הוחלט השבוע על ביטולה.

הסיבה: ציוץ גזעני במיוחד של רוזאן נגד יועצת שחורה של הנשיא לשעבר אובאמה, שרוזאן כינתה "צאצאית של האחווה המוסלמית וכוכב הקופים".

על פניו, יכלה רשת ABC לנקוט צעד פחות חריף. אפשר היה להטיל עיצומים על הכוכבת, לקנוס אותה או לתרום לאחד הארגונים הפועלים למען שוויון זכויות. יש מספיק דרכים לנקות את המצפון ולהמשיך לגרוף הון. אבל אנשי ABC העדיפו להשמיע קול ברור נגד גזענות ואלימות מילולית, גם אם זה יגרום להם לאבד את התרנגולת מטילת ביצי הזהב.

רוזאן מיהרה להתנצל; היא הבינה שהיא עומדת לשלם מחיר כבד על אמירתה. אבל מעסיקיה לא התמהמהו ולא משכו זמן, וההחלטה כבר נתקבלה. יהיה קשה מאוד לסגת מההצהרה החד־משמעית של הרשת, שהיא "לא מוכנה שמי שמייצג אותנו יהיה בריון וגזען".

המעשה של רשת ABC הוא לא רק אמיץ; זאת התוויית דרך והבנה שאמצעי תקשורת בכלל וטלוויזיה בפרט הם מעצבי מציאות ושיח ולכן מחויבים לערכים מסוימים. ועוד אמירה ציבורית יש פה: אסור לתת יד להתנהגות פסולה, גם אם המתנהג שווה לך הרבה כסף. אחריות ציבורית ופנים של חברה שווים הרבה יותר.