להיות עם חופשי - מחסמים

סינגפור היא מדינה שסבלה לא מעט בעברה. אחרי הכיבוש היפני הסינגפורים נטבחו בהמוניהם, רבים נכלאו במחנות מהסוג המוכר לעמנו ומתו שם. וזו רק אנקדוטה אחת מהתקופות הרעות שעברו על האי שמדרום למלזיה. גם השכנות של סינגפור - מלזיה ואינדונזיה - לא ממש נחמדות אליה, ומעולם לא הקלו עליה את החיים. מה גם שהיא נחשבת לנטע זר בין מדינות מוסלמיות עניות.

היא קיבלה את עצמאותה בשנת 1965, בחשש גדול. באותה תקופה היה זה אי של תושבים חבוטים מפצעי העבר, עניים מרודים מחוסרי משאבי טבע. העתיד נראה רע מבחינתם. שליטה הראשון אחרי העצמאות היה לי קואן יו, הידוע בעיקר בשל כך שהוא העביר אותה כברת דרך יפה במשך 25 שנים. תחילה הוא ניסה את הקומוניזם, אך מהר מאוד הבין שמשם לא תבוא הישועה.

קואן יו, הנחשב כיום לאבי האומה הסינגפורית, למד על מדינות העולם וחיפש מודלים מוצלחים. הוא התעניין במיוחד בישראל וראה בה נס ומודל בתחומים רבים. בארץ הביקורת עליו היתה על היד הקשה שהוא נוקט באזרחיו בכל מה שקשור לזכויות אזרח. מצד אחד הוא העניק חופש כלכלי מוחלט, ומצד שני הנהיג אכיפה קשה, גם על חוקים שנראים בעיני המערב קטנוניים. כך, למשל, יריקה ברחוב נחשבת עבירה שלצידה עונש כבד, כולל עונשים גופניים. במקרה הזה מי שביקר בסין יודע מה הסיבה - הרוב הסיני באי נוהג לירוק כחלק מנורמה תרבותית. קואן יו ביקש ליצור חברה מודרנית חדשה, ללא הרגלים רעים מסין, הודו ומלזיה - שאזרחיהם מרכיבים את אוכלוסיית סינגפור. כשהוא נשאל כיצד הוא רואה בישראל מודל, אם הוא לא מיישם מדיניות דומה, הוא השיב שבישראל הרוב יהודי ואצלו מדובר בערב רב, לא מלוכד במיוחד.

אחרי שקואן יו נטש את הדרך הקומוניסטית, הוא החליט ללכת לקיצוניות השנייה - לנהוג כמו בראשית דרכה של ארה"ב. הוא הבין שהעושר לא יבוא מעמו ולא ממשאבי המדינה האחרים, שלא קיימים. לכן הוא הכריז על המדינה כאזור סחר חופשי לכל. מדובר באי שכיום הוא מונה פחות מ־6 מיליון תושבים, אך באותה עת הוא מנה פחות מ־4 מיליון. ובכל זאת, חברות ראו מקום פוטנציאלי להקמת מפעלים, ליהנות משער הנמל החופשי לאסיה ובעיקר מהגישה הידידותית של הממשל כלפי חברות זרות והשקעות.

בתוך שנים בודדות האי הזה הפך לפנינה. הוא זינק בכל מדד של חופש והגיע לתוצר מקומי גולמי גדול מ־300 מיליארד דולר - כמעט כמו של איראן עתירת הנפט, על 80 מיליון תושביה. באופן יחסי, אין בכלל טעם להשוואה, מכיוון שהתוצר לנפש בסינגפור הוא התשיעי בעולם ומתקרב ל־54 אלף דולר. היום סינגפור היא פשוט אחת המדינות המפותחות, המתקדמות והעשירות בעולם, אך היא פחות יוצאת דופן. אחרי מאות מחקרים ומאמרים שפורסמו על הצלחתה, מדינות רבות הפנימו כמה מהתובנות של קואן יו ואימצו את חלקן.

זהירות, שוק שבוי

כלכלנים יודעים ללמד על יתרונות הסחר החופשי בין מדינות. הוא מביא להגדלת השוק המקומי, לשיפור איכות התוצרת ולהורדת מחירה. כל זה קורה באמצעות חשיפה לתחרות, וזו בדיוק הסיבה לכך שמדינות אינן ממהרות לחתום הסכמי סחר. מבחינה פוליטית, ככל שהמדינה מייצרת פחות, קל לה יותר להנהיג הסכמי סחר חופשי. פרופ' עומר מואב אומר בהרצאותיו שהוא גילה שבמדינות שאינן מגדלות בננות - הבננות איכותיות יותר ובמחיר נמוך יותר.

ההסבר לכך: כשאין מגדלים מקומיים, לא רק שיש צורך ביבוא הסחורה, אלא שאין מי שיתנגד ליבוא כזה, או ילחץ על הנהגת חסמי יבוא ומכסים. באופן טבעי, מי שמנהיגים מחאות נגד יבוא מתחרה הם יצרנים מקומיים שרוצים לשמור את השוק שבוי לטובתם. זו הסיבה לכך שסינגפור הענייה הנהיגה ללא קושי אזור סחר חופשי עם העולם, מכיוון שהייצור המקומי שלה היה דל. לעומת זאת, ארה"ב, המייצרת את רוב התוצרת העצמית שלה ואת כל האנרגיה הדרושה לה, לא ממהרת ליצור הסכמי סחר עם מדינות העולם.

מסים מיותרים מביאים לפסילת השקעות חוץ // צילום: Getty Images

זמן לעלות כיתה

שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, שהגיע מתחומי הידע האלה, כלכלה וראיית חשבון במקרה שלו, החליט לקדם את הכלכלה על ידי יצירת הסכמי סחר חופשיים רבים ככל הניתן. אם מאז קום המדינה ועד כניסתו לתפקיד לישראל היו שבעה הסכמים כאלה, הרי בשנתיים האחרונות הוא קידם הסכמי סחר עם מדינות רבות נוספות. הסכם סחר הוא עניין משפטי סבוך מאוד, שיש לו השפעות רבות מעבר לענייני המכס.

ישראל חברה בארגון הסחר העולמי (WTO), כך שהסכמים בין שתי חברות בארגון אינם יכולים לחרוג מההסכמים עם חברות אחרות, אלא אם כן מדובר בהסכם סחר חופשי לחלוטין. לכן לעיתים פשוט יותר לקדם הסכמי סחר חופשי, וכך עשה השר אלי כהן.

למעשה, מאז כניסתו לתפקיד, הוא מקדם הסכמים עם וייטנאם, עם איחוד המכסים של רוסיה (5 מדינות), עם דרום קוריאה, עם פנמה, עם אוקראינה ועם טייוואן. כהן גם מחדש הסכמים ישנים, כמו זה עם קנדה. גם עם סין משרד הכלכלה מקדם הסכמי סחר חופשי. רק השבוע כהן ביקר בגאורגיה כדי לקדם הסכם סחר חופשי גם איתה, ואין ספק שאחרי ההצהרות ההדדיות של השר וראש ממשלת גאורגיה, גם איתה ייחתם הסכם. מרבית ההסכמים שהוזכרו כאן צפויים להיחתם עוד השנה, וחלקם יחכו לשנה הבאה, כמו זה המבשיל עם גאורגיה. אם המאמצים בכיוון יימשכו, ישראל תהיה סינגפור של המזרח התיכון, כפי שהיה נכון לעשותה מזמן.

כשחברה במדינה כלשהי בודקת היתכנות בכינון עסק במדינה אחרת, אחד המשתנים החשובים הוא מסים ומכסים שהיא צפויה לשלם. במקרים רבים הסעיף הזה מביא לפסילת כדאיות העסקה. הרי לכאורה, כל חברה תרצה לעשות עסקים עם כמה שיותר מדינות בעולם, כדי להגדיל את פוטנציאל השוק שלה. אלא שכאמור, בשונה משוק מקומי, חברה המוכרת מחוץ למדינתה צריכה להתמודד עם עלויות מס ורגולציה. זאת כמובן נוסף על הביטחון שהיא מחפשת בהגנה על משקיעים, ביכולת אכיפת חוזים ובעיות תרבותיות אחרות.

מדינת ישראל פועלת לאחרונה לצמצום הרגולציה האימתנית שקיימת בה, אבל לא מצליחה להתמודד עם הרגולציה הדרקונית בתחום הנדל"ן, שבו אנחנו ממוקמים נמוך מאוד בטבלה העולמית. לעומת זאת, ביתר התחומים אנחנו מטפסים ומתקדמים בצעדי ענק, שעשויים להעלות אותנו כיתה גם בדירוג התוצר הלאומי. √