ב"דרבי" הזה היו רק מפסידים

1.כמו תמיד במדינת היהודים, ליבת הסכסוך בין ארגון השחקנים למינהלת הליגה הוא על כסף. השחקנים שמתפרנסים מהענף די יפה בשנים האחרונות ורוצים שהביקוש עבורם יישאר וכך גם רמת השכר. בצד השני, ההנהלות שמחפשות את הפתרונות הזולים, כמו זרים ומתאזרחים עד 106 אלף דולר שפטורים ממס, עולים חדשים שזוכים להטבות מס, ומתאזרחים מסוגם של האוול וטיוס שמשלמים רק מחצית המס, כי "מרכז חייהם לא כאן" (האומנם?).

בסופו של דבר, הוויכוח הוא למי שייך כאן הכדורסל: לשחקנים הישראלים, להנהלות שאמונות על ההצגה, למכבי ת"א (שמעון מזרחי אתמול בדיון לאיתי שגב: "מה אתה עושה כאן?") או לקהל. טוב ונכון ששרת הספורט מירי רגב הזכירה לצדדים כי בלי קהל ישראלי, אין כדורסל ישראלי ואין כדורסל בכלל, וכי מי ששובת וסוגר את הליגה לפני הפלייאוף יורק בפרצופו של הקהל שהתחבר לליגה בשנים האחרונות. מעניין לראות איך הקהל יקבל עכשיו את מי שרצו לסגור לו את השאלטר לפני סיום ההצגה.

2.המשא ומתן שהתנהל בשבועיים האחרונים הפך להיות סוג של דרבי: מצד אחד, מטעם ארגון השחקנים שמעון אמסלם ומתן נאור, שני השחקנים המזוהים ביותר עם הפועל ת"א ב־30 השנים האחרונות; מהצד השני, יו"ר מנהלת הליגה שמואל פרנקל, חבר הנהלת מכבי ת"א בעברו ומקורב לדייויד פדרמן; אבל בדרבי הזה היו רק מפסידים וקשה יהיה לנגב את הדם הרע שזרם כאן.

פעם אמרו לי שהכדורסל הוא משפחה. איך ששני הצדדים דיברו אחד על השני בשבוע האחרון - שומר נפשו ירחק ממשפחה כזאת.

3.עכשיו הולכים לוועדה. בהרבה מקרים במדינה, כדי לקבור עניין מקימים ועדה. כאן אין ברירה. ראוי ומתאים שגם הכניסו את האיגוד לפתרון הכולל של הכדורסל הישראלי. לא ייתכן שמי שאחראי על פיתוח הכדורסל והכדורסלנים הצעירים, לא ייתן את דעתו למה ליגת העל הפכה להיות מושבה של זרים דה פקטו וזרים דה יורה.

מעבר לליגת העל, צריך לחשוב מחוץ לקופסה גם לגבי התנהלות הליגה הלאומית, שצריכה להפוך לליגה של 18־20 קבוצות, כולל קבוצות בת של מכבי ת"א והפועל ירושלים, כדי לאפשר לכמה שיותר בוגרי מחלקות נוער לעלות כיתה בבית ספרנו.