איראן: מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח

באחת נעלמה איראן מן הכותרות שכבשה במהלך השבוע שעבר, שעמד בסימן ירי הטילים לעבר רמת הגולן, ובסימן התגובה הנחרצת של צה"ל שהסיגה את הנוכחות האיראנית בסוריה לאחור, הגם שלא חיסלה או העלימה אותה. חמאס, שתפס את מקומה של איראן בכותרות, ממומן אמנם על ידיה, וגם חלק ממערך הטילים שבידו הגיע ממנה. אבל האיום שבו עבור ישראל אינו משתווה לזה של איראן.

המכה שספגה איראן בסוריה - ובעיקר המהלומה שהנחית עליה הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בהחלטתו לפרוש מהסכם הגרעין - עצרו את המרוץ האיראני לעבר הגמוניה אזורית והכניסו את טהרן למגננה. מהלומות אלו גם השיבו את השקט לגבול הצפון ואת הרגיעה לדיווחי התקשורת הישראלית, אשר כמה ימים קודם לכן נטעו חרדה בקרב תושבי הצפון והכניסו אותם למקלטים.

אבל השקט בצפון עודנו מתעתע, ומחיקת איראן מסדר יומנו לא בנמצא. איראן אינה הולכת לשום מקום, אלא מבקשת להוסיף ולשמור על המאחזים שהשיגה בכל רחבי המזרח התיכון. מכאן שהמאבק הישראלי בנוכחות האיראנית לאורך גבול הצפון לא הגיע לסיומו, אלא מצוי רק בראשיתו.

ישראל יכולה לרשום לעצמה בצדק נקודות זכות בסבב העימות האחרון למול איראן. אבל מוטב לא להתעלם מהעובדה שלראשונה מאז סיומה של מלחמת יום הכיפורים, בוצעה משטח סוריה מתקפה שבה נורו עשרות טילים לעבר מוצבי צה"ל. רק במאמץ, ואולי גם במזל, לא נגרמו נזקים ואבידות. מנגד, תגובתה של ישראל הסתכמה בפגיעה בכמה מחסנים, מוצבים ועמדות, שככל הנראה איש לא היה בהם.

הדבר מלמד ששני הצדדים עשו כמיטב יכולתם לא לשבור את הכלים. כך איראן, שהסתפקה בירי כושל של טילים שלא פגע באיש, וכך ישראל שנמנעה מלפגוע ומלהרוג אנשי צבא איראנים בסוריה. מכאן עולה כי שתי המדינות מבקשות לא לדרדר את העימות ביניהן לכדי מלחמה כוללת, אבל גם שלא מדובר לפי שעה בנוקאאוט, המבשר את סיום המערכה עם איראן בגבול הצפון.

על אדמת סוריה מצויים עשרות אלפי לוחמים של מיליציות שיעיות, שהובאו אליה בידי איראן, ונוסף עליהם כמה מאות ואולי אף אלפים של חיילי משמרות המהפכה של איראן. בשאר אל־אסד ופטרוניו במוסקבה עודם זקוקים לכוחות איראניים אלו כדי להוסיף ולקיים את שלטונו של אסד ולהכריע את המורדים שעדיין נלחמים בו. קשה ואף בלתי אפשרי לעקור לוחמים אלו מסוריה בלא החלטה רוסית או סורית; קל יותר - ובכך מתמקדת ישראל - לפעול נגד מערכות נשק מתקדמות, שמבקשים האיראנים להציב על אדמת סוריה, או נגד הנוכחות שלהם בקרבת גבולה של ישראל.

ובכל זאת, למרות העובדה שהמאבק בנוכחות האיראנית בסוריה לא הסתיים, אלא רק החל, היו אירועי השבוע שעבר נקודת מפנה חשובה בהתמודדותו של המזרח התיכון – מדינות ערב וישראל כאחת - למול איראן. אם תמשכנה ישראל וארה"ב בשלהן, יש להן סיכוי טוב גם לבלום את איראן.

עוד נקודת מפנה חשובה היתה התייצבותו של העולם הערבי לצד ישראל, ולראשונה גם בפומבי ובקול גדול. יריבותיה הערביות של איראן לא היססו לתמוך בהחלטתו של הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין, וגם הצדיקו את ישראל על שתקפה את איראן. איראן ניצלה עד היום את היעדרה של וושינגטון מן האזור ואת הקושי הערבי לשתף פעולה עם ישראל נגדה. האפשרות של מהלך מתואם - דיפלומטי, כלכלי וביטחוני - המשותף לארה"ב, לישראל ולמדינות ערב המתונות, תהווה מכה קשה לאיראן.

את איראן אפשר לעצור אך רק באמצעות איום בכוח, ובלית ברירה - על ידי שימוש בכוח; ומה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!