"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסכם הגרעין: האחריות על אירופה

,עודכן

ילדים עוצמים לפעמים עיניים ומדמיינים שאחרים אינם רואים אותם. גם מדינות מערב אירופה טחו עיניהן מראות את האיום שבאיראן תוקפנית ומתגרענת - כדי להמשיך לעשות עימה עסקים. כשבריטניה, גרמניה וצרפת חתמו בשם "האיחוד האירופי" על הסכם הגרעין, קיוו שתיפתח בוננזה כלכלית. ציפיות אלה לא ממש התקיימו בשל הביורוקרטיה האיראנית המכבידה, השחיתות ומאבקי הכוח בין מוקדי השלטון באיראן, ובעיקר מפני שמשטר האייתוללות מעדיף להקצות את רוב משאביו הכלכליים לקידום מטרות צבאיות והגמוניות בסוריה, בתימן, בלבנון ועוד, במקום לפיתוח המשק ולרווחת אזרחיו.

האירופיות קיוו שבמשך הזמן הדברים ישתנו לטובה. מה שהן כנראה לא הביאו בחשבון זו האפשרות שגם עליהן יוטלו עיצומים אמריקניים, אם תסייענה לאיראנים במסע לפצצה. המומחה הידוע לאיראן, ריי טאקיי, האשים במאמר ב"פוליטיקו" את ג'ון קרי, מזכיר המדינה לשעבר, ב"דיפלומטיה פזיזה וחסרת אחריות". זו ביקורת מתונה יחסית על ההתעלמות המוחלטת ביודעין של מנהלי המו"מ מהשקרים האיראניים שעליהם התבסס ההסכם. מי שמשווה את מנהלי המו"מ עם איראן לאנשים שחתמו לפני 80 שנה על "הסכם מינכן" טועה, שכן צ'מברליין ועוזריו האמינו, לפחות בתחילה, שהיטלר יקיים את ההסכם - בעוד החתומים על הסכם הגרעין עם איראן ידעו היטב, כפי שהם מודים היום, שהאיראנים מרמים - וידם לא רעדה.

הכדור במגרשה של אירופה. מנהיגיה אמנם מודים שהסכם הגרעין לקוי, בלשון המעטה, אך אינם מסיקים את המסקנות המתבקשות. אדרבה, בשלב זה הצהירו שימשיכו לדבוק בהסכם. אך הם יודעים שבלי ארה"ב הצהרתם ריקה מתוכן במידה רבה. גם האיראנים יודעים, ולא רק ההנהגה, גם האזרחים - כפי שמציינת כתבת העיתון "פייננשל טיימס", נאג'מה בוזורגמיר: "אינני זוכרת רמה כה גבוהה של דאגה ואכזבה בקרב אנשי עסקים, פוליטיקאים, אמנים וסתם אזרחים".

במציאות כזאת, האם אירופה תתעקש לדבוק בהסכם כושל ומסוכן? לפי ידיעות אחדות, אולי תנסה לנקוט מהלכים כלכליים ומשפטיים כדי "לשבור" את העיצומים האמריקניים ולסכן את קשריה המסחריים והכספיים עם אמריקה, שהם משמעותיים בהרבה מאלה שתוכל לפתח עם איראן?

בשלב זה החליטו כנראה ללכת בין הטיפות ולנסות לשדל את האיראנים לקבל את התוספות להסכם שהנשיא מקרון העלה בנאומו בקונגרס – דהיינו: איסור מוחלט וקבוע לגבי נשק גרעיני, עצירת פיתוח טילים בליסטיים, פיקוח אמין יותר על כל המתקנים הגרעיניים האיראניים והפסקת פעילותה החתרנית של איראן במזה"ת. אך קשה לראות כיצד טהרן תיענה לדרישות אלה כל עוד ימשיכו האירופאים לטעון ש"בכל מקרה יישארו נאמנים להסכם". בנאומו נתן טראמפ למנהיגי אירופה במרומז ארכה בת 180-90 יום כדי לשקול את צעדיהם - האם לדבוק בעמדתם הנוכחית או לחבור לארה"ב. נטל האחריות עליהם.מי שמשווה את מנהלי המו"מ עם איראן לחותמי "הסכם מינכן", טועה. צ'מברליין האמין בתחילה שהיטלר יקיים את ההסכם, בעוד ג'ון קרי וחבריו ידעו היטב שהאיראנים מרמים - וידם לא רעדה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר