אין יתרון מקצועי לעמדת הביטחוניסטים

יום למחרת נאום אובאמה בקהיר, ביוני 2009, הוציא "הארץ" מהדורה חגיגית. יוסי שריד ז"ל כתב: "מתי קרה לכם בפעם האחרונה שהאזנתם לנאום ארוך ורציתם שלא ייגמר?.. מול איש העתיד, נראים מנהיגים מקומיים, פחות כחגבים ויותר כדינוזאורים שזמנם עבר, כמי שנאחזים בשארית הכוח בזנבה של ההיסטוריה במקום לתפוס אותה בקרניה". יואל מרכוס הוסיף: "לביבי אין מזל כי אובאמה, גם שחור, גם מבריק, גם חכם, הוא בתחילת קדנציה ויש לו כל הזמן שבעולם לקבוע קדימויות לפעולה". אבל עורמת ההיסטוריה מתעתעת פעם אחר פעם במומחים ובפרשנים, הנראים כדבוקת רוכבי אופניים, ללא הבדל בניתוח ובתחזיות.

מול המלל חסר התוחלת של אובאמה, בא הנאום הקצר והתכליתי של טראמפ, ובאחת, חזר הסומק ללחייו של הגלובוס, שטולטל במשך שמונה שנים בידי שוחרי שלום שהביאו בהבל פיהם לשפך דם נוראי. נזכרתי באבות המייסדים של "האינטליגנציה הביטחונית" בראשות שמעון פרס. "אם תתקוף את הכור בעיראק, ישראל תהיה כערער בערבה", כתב פרס לבגין ובשל כך נדחה המבצע בשנה. ראש המוסד, ראש אמ"ן ובכירים נוספים התנגדו להחלטה האמיצה של בגין. תקיפת הכור באה לאחר ניסיונות פיוס דיפלומטיים שלא צלחו. כמובן.

הסכם הגרעין שנתפר למידותיהן של מדינות הפיוס מאירופה, כשותפות טבעיות של איראן, קירב אותה בצעדי ענק הן לפיתוח נשק גרעיני והן לפריסה צבאית במרחב, תוך הפיכת סוריה ותימן לבנות חסותה ולמפעילות טרור. רק נתניהו העמיד את השקר האיראני על מקומו.

קו ההתנגדות לביטול ההסכם מונח על שני יסודות. הראשון הוא שעד לייצורה של פצצה אחת (אחת, ולא "ארסנל"), יחלפו לפחות 15 שנים. היסוד השני הוא שנושא טילי הקרקע־קרקע לא חשוב במידה כזו שהוא היה צריך להיכלל בהסכם המקורי.

על היסוד הראשון יש להשיב שכמספר המומחים, כך טווח הזמנים השונה. תא"ל (מיל') עוזי עילם, שהיה מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, טען עוד ב־2011 שבתוך חודשים ספורים תהיה לאיראן פצצה, ולפיכך אין מה לעשות ובטח לא לתקוף את המתקנים. על היסוד השני, יש להזכיר: פצצת גרעין לא נישאת על עפיפון. איראן, בשיתוף עם רוסיה וצפון קוריאה, בנתה מערך טכנולוגי מתקדם לייצור טילים ארוכי טווח - סקאד, שיהאב ועוד - המגיעים עד לקפריסין ממערב לישראל. ללא המערך הזה, המסוגל לייצר טילים בעלי ראש קרב גרעיני, אין תוחלת לפצצות הגרעיניות. מערך הטילים האיראני מונה מאות טילים בעלי דיוק הולך וגדל.

טענת המתנגדים, שלפיה מרוב עיסוק בגרעין שכחנו את לבנון וסוריה, מזכירה את דברי ברטראנד ראסל: "יתרונו של הניתוח הלוגי בסוגיות מדיניות הוא בכך, שבאותה מידה של הסתברות אפשר לומר את ההפך המוחלט". עמדת הביטחוניסטים לשעבר קשורה בסופו של דבר להשקפת עולמם, ולא ליתרון מקצועי. ב־2004 אמר מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס, טום דלאי: "נשק גרעיני בידי האייתוללות באיראן הוא מרשם למלחמת עולם שלישית". השבוע החולף הרחיק אותנו צעד אחד לאחור ממלחמה זו.