"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עד הקצה: לשנות נורמות טיול

,עודכן

"אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה", נאמר במקורות. בצל מותם של עשרת הצעירים בשיטפון, לא רק אנשי המכינה צריכים חשבון נפש. כולנו צריכים לחשב מסלול מחדש במסעות והטיולים. והרי כבר נאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", בדגש על "מאוד".

הרב אלישיב קנוהל ז"ל ־רב קיבוץ כפר עציון שנפטר החודש ־היה מקדיש את דרשת השבת שלפני יום כיפור לקריאה לחזרה בתשובה בשמירת כללי זהירות בכבישים. אחרי אסון כזה, יש לפשפש בנורמות שהתפתחו בתוכנו.

יום יום יוצאים טיולים ומסעות ברמות סיכון שונות. התחילו בכך טיולי הפלמ"ח הנועזים למדבר ומאז נבנתה מסורת של הליכה עד הקצה. תכניות כמו "המרוץ למיליון" הכשירו זאת. לכאורה, מדובר לרוב במסלולים מסומנים שקיבלו את ההכשר של רשות שמורות הטבע; זה לא אומר שאין בהם סיכון. חברי הטוב, הרב יהודה חזני ז"ל, נהרג כשנפל לתהום משביל מסומן בנחל אוג, לאחר שדרך על אבן שהתנתקה מהשביל. עשר שנים אח"כ נהרג בנו , זאביק ז"ל, בנסיבות דומות במדבר יהודה. בעצמי נפלתי בסיור בשוליים שהתמוטטו, ונזקקתי לטיפול ממושך.

אני ממשיך לטייל ברחבי הארץ, פוגש משפחות צעירות עם ילדים בשבילים מסומנים, על צוקים בגובה 200 מטר. פוגש תלמידים שעוקפים אחד את השני, לעיתים בריצה, על שפת התהום. אף מורה לא יעלה על דעתו להעלות כיתה לגג בגובה שלוש קומות שאין בו מעקה, אבל הוא מוביל כיתה בצמוד לתהום, בשבילים שרוחבם 40 סנטימטר. רבים מהשבילים המסומנים כבטוחים, נשטפו בזרמי גשמים שכרסמו בצד השביל ומתחתיו; המטייל אינו יודע שהוא פוסע על משטח שמתחתיו אין כלום, רק תהום.

מה הפתרון? (1) להחדיר תודעת זהירות, כמו בפרסומת לתודעת נהיגה זהירה, יש לחנך לטייל נכון. בעיקר, להפוך את אופן החשיבה של הטיילים המושבעים: במקום להסתכן - לנקוט במקדמי ביטחון. משפחות וקבוצות מטיילים אינן באימון סיירות ולא במסלול גיבוש. דווקא למכינות שעוסקות בהכשרה לצבא, עומדת זכות מוסרית מסוימת לתרגל חניכים בתנאי קיצון, עד רמה מסוימת, בלי לסכן חיי אדם. (2) יש לפתוח במבצע לאומי של בניית מעקות בשבילים הפופולאריים. (3) לסמן שבילים על פי דרגות קושי וסיכון. כל אחד יידע לאן הולכים ולאן לא הולכים.

מי האחראי לביצוע ולמימון? מתפקידה של המדינה לעשות זאת, כשם שבהלכה היהודית בעל בית צריך לעשות מעקה על גג ביתו, כך "בעל הבית הלאומי"־ המדינה - צריך לעשות זאת. אני משער שחברי הגנת הטבע הקנאים לנופי בראשית ייצאו נגד הפגיעה בנוף, אבל המחסומים בפני נפילה יכולים להיות משולבים עם הנוף, עשויים מעץ ומעוצבים. כך או כך, פגיעה מזערית בנוף לצורך שמירת חיי אדם, היא מחיר ראוי וסביר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר