מכתב גלוי לקנצלרית גרמניה מרקל

גברתי, לתמוך בישראל זה להכיר בירושלים כבירתה. הכרה בעיר הקדושה לשלוש הדתות, אך מובטחת רק לעם ישראל, היא המעשה הצודק ביותר שגרמניה בראשותך צריכה לעשות. כמה חבל שהיית שותפה לגינוי של הודעתו של טראמפ על הכרתו בירושלים.

בברלין שלך הצליף איש בחגורה על עובר אורח חובש כיפה, תוך שהוא צועק "יהודי". עצוב לשוב ולגלות שמתחת לחזות המוסרית של גרמניה החדשה, עדיין רוחשת אנטישמיות המערערת על זכות הקיום של העם היהודי. הגילויים הנוספים, כמו הרס בית הכנסת במקלנבורג והעובדה שהמוסדות היהודיים בארצך זקוקים להגנה חמושה, הם צידו האחד של מטבע השנאה כלפינו. צידו האחר מתבטא בדמוניזציה לישראל, גישה מוסרנית ששותפים לה גורמים מוסדיים בארצך ובמדינות אירופיות נוספות, התומכים בארגוני שמאל קיצוני, המוציאים רעה דיבת ארצי וצבא ההגנה שלה.

הפילוסוף היהודי־צרפתי ברנאר־אנרי לוי סבור שתהליך הדמוניזציה, המבקש להקנות דימוי רצחני למדינת היהודים, מקל את תחושת האשם של האירופאים הנובעת מהשואה. ב־2010 התריע: "ישראל אמנם במוקד המערבולת של שנאה וטירוף, אך המערבולת נוגעת... לאחדים מהקניינים היקרים ביותר - לתנועת הרעיונות, בעיקר בשמאל... ולסכנה העומדת מולם. והמבין יבין". לבטח את ערה לתפיסות אנטישמיות מושרשות בקרב לא מעטים מבני עמך, העולות מהעדויות בספרו של טוביה טננבאום, ״אני ישן בחדרו של היטלר״. גילויים מסוכנים.

המחווה של שר החוץ בממשלתך, מר הייקו מאס - שהעלה את תמונתו חבוש בכיפה לחשבון הטוויטר שלו - היתה מרגשת. אבל חלשה. גם הראיון לערוץ ישראלי, במלאות 70 לעצמאותנו, שיקף נאמנה את עומק האחריות שנוטלת ממשלתך לביטחון ישראל. במילים מדודות הסברת שאין זה תפקידכם לתקוף את הסורי; שממשלתך מעדיפה את הסכם הגרעין הרע עם איראן, על פני החלופה; ושנושא ירושלים צריך להידון בין הצדדים. אין בזה די.

את מבינה, מחויבות לביטחון אינה מבטאת צידוד בעניין הזכות והשייכות של העם היהודי לכברת הארץ האחת שאליה התפלל במשך אלפי שנות גלות. גרמניה שלך, הנושאת על גבה את חטוטרת ההצלחה להקטין את העם היהודי לא רק בשישה מיליון, אלא גם במכפלות צאצאי הנספים שלא זכו לבוא אל העולם, לא יכולה לשבת על הגדר. גם כיום תוכלי לשמוע ניצולים המספרים איך שם, בפלנטה האחרת, בין עבודת פרך לתאי הגזים, העלו את ירושלים על דל שפתותיהם. האם את, נציגת הדור המבקש לתקן, יכולה להתעלם מתפילתם?

את, המנהיגה החזקה באירופה, סמל לנשים כמוני, בנות דורך, יכולה. הכרה שלך בירושלים כבירת ישראל תהיה הבעת הזדהות עם הציונות, כמעשה של צדק היסטורי. יתרה מזאת. הטרור האסלאמי־אנטישמי אינו ניזון מפחד, ולכן הצבת חמושים סביב מוסדות לא תמגר אותו. אדרבא, הוא פועל מתקווה שהמתנגדים להכרה בזכות העם היהודי על עירו הנצחית, נוטעים בו. עשרות שנים של כישלון בינלאומי להשכנת שלום באזורנו, תובעות בחירה במסלול חדש: הכנעת הטרור והשגת השלום עוברות דרך תמיכה בארץ ציון והכרה בירושלים בירתה. זה בידיים שלך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו