מתגברת המחאה נגד האנטישמיות בלייבור

כל הכבוד להנהגת יהודי בריטניה: היא לא מרפה מג'רמי קורבין, מנהיג מפלגת הלייבור. העדכון: עמדתו כלפי היבלית האנטישמית שפשׂתה במפלגתו, לא מצליחה לשכך את הזעם והמחאה של ההנהגה היהודית. ההפך: המחאה רק גוברת.

בברלין, הצליחה "מחאת הכיפות" לרתק את אמצעי התקשורת. לא רק יהודים בגרמניה חבשו כיפות לראשיהם לאות הזדהות. בבריטניה, הנימה האנטישמית המיוחסת לקורבין, היא אישום הרבה יותר משמעותי: הוא הרי עומד בראש מפלגת האופוזיציה הראשית. ניצחון שלה בבחירות לפרלמנט יציב אותו בראשות הממשלה. מצמרר: אנטישמי כראש ממשלה בלונדון? המציאות הזאת לא נראית כה דמיונית.

מעקב אחר אמצעי התקשורת בבריטניה מראה שהאנטישמיות הפכה לנושא מרכזי בשיח הציבורי. בשידורי ה־BBC מסבירים לציבור מה בין אנטישמיות לבין אנטי־ציונות. שידורי האקטואליה לא מרפים. הכותרת בעיתון היוקרתי "סאנדיי טיימס" בישרה: "המשבר בין ג'רמי קורבין ליהדות בריטניה הגיע לנקודת רתיחה". יריביו של קורבין במפלגתו מנצלים את הביקורת עליו, כמי שאינו משכיל להתמודד כהלכה עם נגע האנטישמיות במפלגתו ומעלים נימוקים ודרישות להחלפתו.

בפרלמנט בלונדון נערך בימים אלה דיון מקיף בסוגיית האנטישמיות. ההנהגה היהודית בבריטניה הסירה את כפפותיה ואת מעטה הג'נטלמניות. הדרישות שהיא מפנה לקורבין מפורשות ולא מנוסחות בלשון מאופקת. הוא נדרש ליטול על עצמו אחריות אישית לניהול מאבק באנטישמיות במפלגה, ולקבוע לוח זמנים לעקירת התופעה ולכונן בתוך הלייבור גוף שיקדם זאת.

תשובותיו של מנהיג הלייבור לתביעות אלה הן חלקיות ואינן מספקות. הוא חוזר ומתנצל ומבטיח להיאבק, אך נראה שאיבד את אמון הציבור היהודי, לפחות חלקו הגדול. בתוך מפלגת הלייבור פועלת "קבוצה יהודית" המעניקה תמיכה לקורבין. היא משויכת ל"שמאל הקיצוני", מכורתו הפוליטית של קורבין. מי עוד נחלץ לסייע? לא אחר מאשר קן ליווינגסטון, לשעבר ראש עיריית לונדון וחבר הפרלמנט. לפני כשנתיים הושעה מהמפלגה לאחר שהכריז שהיטלר נתמך בידי הציונים.

מחוץ לבריטניה מתפשטת ההסתייגות מקורבין. לפי "הטלגרף", הנשיא טראמפ יחרים אותו בביקורו המדיני הקרוב ללונדון. בשעתו אמר קורבין, שהיה רוצה לשוחח עם טראמפ על הבעיות הקשורות במקסיקנים ובמוסלמים. השבועון "ג'ואיש כרוניקל" אינו חוסך בפרסום ביקורות עליו. בעלת טור בעיתון, מרים שביב, כתבה שבעבר הביקורת של חוגים יהודיים על קורבין היתה מרוסנת; לא כך היום. כשביקרה הכותבת בישראל, סיפרה לקוראיה, הביעה דאגה באוזני משפחתה: "היש לנו עתיד בבריטניה? האם לא מוטל עלינו להרהר בעקירה לישראל?" ביטויי דאגה כאלה נשמעו עד כה מיהודים בצרפת.

התקשורת בישראל הבליטה, בצדק, את המצוקה היהודית בצרפת, אך פסחה על נגע האנטישמיות בבריטניה. ככלל, האם ישראל הרשמית צריכה להשתמט מסיוע למאבק הציבורי היהודי בקורבין? מצמרר לחשוב שפוליטיקאי אנטישמי יעבור לרח' דאונינג 10, לונדון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו