המזה"ת: מעשה בתרנגולת

זקני הבדווים מספרים כי כשהשיח' חסין "אבו-באמיה" אלאסמר עזב את תפקידו כראש קואליציית השבטים של "עמ-ריקא" הוא הותיר בעקבותיו חורבן אמתי. השיח' אכן היטיב בנאומיו וב"קצידות" (בתי שיר) הפואטיות שהשמיע, אך הצטייר בעיני שודדי הדרכים של שבטי "בנו- צעלוק הסאסאני" ובני חסותם "בנו- חזבאלייה" ובני בריתם משבט ה"בו-טינייה" כחולי העיניים, כחדל אישים גמור.

במצב ה"ג'אהלי" (הפראי) שנוצר הגבירו שודדי הדרכים המשתייכים לקבוצת "אלדאעשייה", "אלקאעדייה", אלאח'וואנג'ייה, אלחות'יה ו"אלעות'מאנייה" ותומכיהם את פעילותם. כולם שדדו, רצחו ואנסו זה את זה, פלשו למאהלי שכניהם ולא הותירו במדבר אוהל ובית תפילה שלמים, עץ שלא נשרף וכבוד שלא חולל.

שעה שנתחלף שיח' אבו-באמיה ואת מקומו תפס שיח' "אבו- טרומבה" אלאשקר, שנחשב כמנהיג חם מזג ונחרץ, דומה היה שהשקט חזר אל כנו. בני השבטים הערביים שבו לשלווה יחסית, ונראה היה שהשודדים הורתעו וחזרו למחילותיהם מחששם מפני המנהיג מטיל האימה.

בצל תחושת הביטחון המסתמנת, קבע השיח' סלמאן הזקן את אוהלו ערב צום הרמדאן במעלה וואדי מוריק הרחק מילדיו כשעמו, בין היתר, תרנגולת מפוטמת שתכנן לאכול בערוב יום הצום הראשון. אלא שכשהשכים קום, התפלץ; התרנגולת נגנבה.

לקריאתו, שעטו לעברו ממרחקים שלשת בניו על סוסיהם האצילים והמיוזעים. "גנבו לי את התרנגולת", הלין הזקן. "נו אבא", רטנו השלשה, "כל זה בשביל תרנגולת? הנה לך אחרת". הזקן הנרגן לא התרצה ותבע את "התרנגולת שלו". ימים ספורים אחר כך השכים הזקן ונחרד שוב. כשהגיעו בניו ממרחקים על גב סוסיהם המיוזעים זעק: "גנבו לי את הכבשה, אך אני רוצה את התרנגולת שלי".

"אבינו השתטה" שָׂחוּ זה לזה, השמיטו כבשה מפוטמת ליד אוהלו ודהרו לעמקי המדבר. כך קרה גם כשנגנבה הסוסה והוחלפה באחרת. אך הזקן נותר בשלו: את התרנגולת שלו הוא רוצה. ימים אחר כך נחטפה בת הזקונים של הישיש מאוהלו ונאנסה באכזריות.

על שלושה סוסי מלחמה חמושים הופיעו האחים, ושמעו בתדהמה את בשורתו המרה של האב, שחזר שוב על תביעתו: אנסו את פאטמה, אך "אני, את התרנגולת שלי אני דורש".

למשמע הדברים נפנו האחים לאביהם בזעם: "אחותנו נחטפה, נאנסה והושפלה, ואתה שוב מבלבל את המוח עם התרנגולת הארורה ההיא?" האב חרוץ הקמטים השיב לאחים ההמומים ביובש ובכאב: "לו טיפלתם כיאות בגנבי התרנגולת לא הייתה נאנסת אחותכם".

כך קרה כששלשה ציי מלחמה אירופאיים דהרו לאזורנו, הטילו מספר פגזים עקרים במדבר הריק, ועתה, שיירת השודדים חלפה לה מזמן ואורבת לה במקום אחר. שיח' אבו טרומבה אלאשקר יודע ששודדי המדבר חורשי הרעה טרפו בינתיים את התרנגולת ואת הכבשה, אנסו מזמן יותר מאחות אחת לעיני שבטי הערבים המפוחדים, ואימת מהלומתם הבאה מרחפת כעננה שחורה וכגשם חומצי על האזור.

בין אם יעזבו "האחים מהמערב" את המזרח התיכון ובין אם לאו, כנופיות הרוצחים באזורנו יודעות היטב כי באמתחתנו ישנן הפתעות רעות עבורם. כאותו זקן מנוסה וחרוץ קמטים, אנו בישראל מתייחסים ברצינות תהומית לכל תרנגולת גנובה, אך בהבדל מבניו אנו מכים באכזריות בכל יד הנשלחת לעברנו.