שק החבטות של הפלייאוף

אחרי שראתה את ב"ש נמלטת מהפסד ביתי ראשון, בית"ר ידעה שרק ניצחון על מכבי ת"א ישאיר את חלומות האליפות מציאותיים.

מצד שני מכבי השוקעת הגיעה לטדי בעיצומו של המשבר הגדול ביותר שלה בשנים האחרונות. מי האמין שמכבי הגאה והטוענת לכתר תהפוך לשק החבטות של קבוצות הצמרת.

כהרגלו הפסול קרויף שוב ערך שינויים מאסיביים בהרכב והתוצאה היתה אוסף של שחקנים, עם קשר מקרי בהחלט ביניהם, שנראה כמי שמצפים לסיום העונה.

במכבי ת"א עדיין אין קצה חוט של הרכב או תלכיד לבנות עליו. היא שוב נראתה אפורה, מוגבלת ובלי שום שחקן שמסוגל לעשות הבדל. שפונגין מגן שמאלי? שוינפלד כנף שמאל? ציוותים מוזרים של שחקנים שמעולם לא שיחקו יחד. הקבוצה בלבן לא יצרה כמעט איומים על השער של קליימן וגם המתנה שקיבלה מליאני שהמציא הכשלה לא נתנה זריקת אנרגיה לחבורה הנרפית שהמשיכה לתסכל את אוהדיה.

בית"ר החזירה לעצמה בקלות את היתרון הכפול לאחר טיול ברחבה של ראיקוביץ'. זה היה מפגן יעילות נהדר, בליץ קצר וחד. יש לה מה שאין למכבי - שחקנים בעלי יכולת אישית והמון התלהבות. השער של עזרא היה אופייני מאוד. יש לבית"ר יכולת נהדרת להעניש בהתקפות מעבר מהירות.

אחרי מחצית איומה קרויף הכניס מגן שמאלי טבעי, דויזאדה, אבל למה לא לפתוח איתו? הוא תרם רבות לשיפור שלה במחצית השנייה.

תמונת המשחק השתנתה, מכבי נראתה הרבה יותר טוב, לחצה ויזמה יותר. אולי במחצית הם הבינו את גודל החרפה שבארבעה הפסדים רצופים בפלייאוף העליון. אז קיבלנו מכבי נחוש ואגרסיבית לעומת בית"ר, שבעיקר חשבה איך לשמור לעצמה את הניצחון.

בית"ר עברה למערך של חמישה שחקני הגנה ורק ייחלה לשמוע את שריקת הסיום שקירב אותה להפועל ב"ש וחיזק את החלומות שאולי זה עוד אפשרי.