השנים העלומות: סיפור אישי כללי

"...מבחוץ פרץ אלינו אוויר טרי שכמותו לא נשמנו זה שנים. אוויר של חופש. נקי ממגפיהם המסומרות של הגרמנים. נקי מגדרות תיל. הלב מתפוצץ. באילו מילים אפשר לתאר את הרגע שבו הפכנו מצל צילו של אדם, לאדם?". שושנה צדיקוב ז"ל, מתוך סיפורה, "תשמרי על סבינה, אימא אמרה".

ואלה קורותיה: חיים נוחים בקהילה יהודית גדולה בעיירה סטופניצה בפולין, שנאה מתגברת של השכנים הפולנים, ביזה, גטו עמוס. צפיפות, טיפוס, רעב ומוות, האיסוף בכיכר העיירה, העמסת הצעירים על משאיות, וזעקת האם: "רייזל'ה, תשמרי על אחותך הקטנה". מחנה קרז'יסקו קמיינה. שלדי אדם צהובים, שיערם המדובלל ירקרק, תוצאה מעבודה בחומרי נפץ. מתים מהלכים. מחנה עבודה־עד־מוות. העברת רבע מהשורדים לצ'נסטחוב. תבוסת הגרמנים. חופש.

שושנה (35 ק"ג, אחותה - 18) שורדת כדי לגלות את רשעות העולם שאחרי, וגם את חסדיו. יש הצלה, אבל מציל - אין. שני שלדי אדם בודדים במאפליית האש והעופרת בלב החזית הרוסית־גרמנית. היא תמצא קורת גג בבית נטוש, ותסולק על ידי חיילים רוסים. תצא לשוק למצוא לחם ותיתקל במבטי שנאה של פולנים: "כל כך הרבה יהודים, גדלתם כמו פטריות אחרי הגשם!". היא תחפש להגיע הביתה, לסטופניץ, ותחווה ניסיון אונס על ידי חייל רוסי ש"מוכן" לתת טרמפ: "אנחנו הצלנו אתכן, ואתן צריכות לספק אותי!"

בסטופניץ תמצא עיירה חרבה ופנים עוינות, ותשמע שאמה נשלחה למותה בטרבלינקה. פה ושם יהיה גוי שיעניק מחסה ותה ודבר מאכל. היא תגיע לקיילצה ותוברח מאימת שטנת הפולנים כלפי שארית הפליטה המתקבצת. היא תמצא מנוחה לרגע בלודז', בסיוע של האו"ם, וטיפול רפואי לסבינה, ומשם לברלין, לצד המוחזק בידי הסובייטים. תצא לקנות לחם ותיעצר בטענה שהיא אוקראינית שברחה מהצבא. ושוב סוגר ובריח וקולות חיילים. הסעד מגיע מצד מפקד הכלא השואל בשקט, "וי עמכו" (את מהעם שלי)?, ומשחרר אותה עם המלצה לעבור במהירות לצד האמריקני של ברלין.

תעודות אין, אבל עברו. ומשם ללנדסברג, מחנה גדול ומסודר לטיפול בניצולים. סבינה מטופלת בבית חולים. אפשר לנוח. היא תכיר את אברם מקובנה, גם הוא אחרי גטו ואקציות ועבודת פרך ומחנות ריכוז וצעדת מוות עד לשחרור. לימים תקים איתו בית, ילדים, נכדים. ביחד יבקשו לעלות לישראל.

ראשית 1947. בארץ שולטים הבריטים. אין בהם חמלה לשארית הפליטה. אין כניסה לניצולים. העלייה בלתי לגאלית. אספו מעט מטלטלים וחיכו. ביוני חצו בסתר את הגבול לאוסטריה. משם ברגל לאיטליה, מסתתרים מעין המטוסים התרים אחר מסתננים. בריטניה, זרועה האחת שותפה לגאולה, והאחרת פועלת במדינות השונות למנוע מיהודים טרופים להגיע לחוף מבטחים. עליהם להתחזות.

במילאנו שמעו על "אקסודוס". ושוב, להמתין עד יעבור זעם. לבסוף נדחסו לספינת דיג בשם "האומות המאוחדות". הגיעו ב־1 בינואר 1948 והוברחו מהאונייה בחסות שכרותם של הבריטים בחגיגות השנה החדשה. בארץ המובטחת התקבלו בחמלה מהולה כעס ובוז מצד הצברים: איך הלכתם "כצאן לטבח"? תחלופנה שנים עד שלסיפור השואה יתווסף סיפור גבורת השורדים.