המכה ה־82: הפריבילגים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המכה ה־82: הפריבילגים

, עודכן
0

תקומת ישראל מאפר השואה לקוממיות לאומית היא תופעה שאין דומה לה בהיסטוריה האנושית. לצד התקומה הלאומית, מן הראוי שנזכור את ניצחונם האישי של שורדי השואה, שמתהום התחתיות, מהתופת הנוראה של השואה, עלו לארץ ישראל, שיקמו את חייהם, הקימו בית ומשפחה בישראל.

הם עלו לישראל, לחמו במלחמת השחרור ומהם שנפלו בה. הם הקימו קיבוצים ומושבים לאורך הגבולות, בנגב ובגליל. חלקם יישבו את ערי מרכז הארץ והיו שותפים לכינון הכלכלה והתרבות של מדינת ישראל הצעירה. הם היו שותפים מלאים לבניין הארץ ולהקמת המדינה, ולקליטת העלייה הגדולה של שנות ה־50.

ועכשיו, בשִֹיחַדָשׁ התוקף לאחרונה את החברה הישראלית, הם הפכו לפתע ל... פריבילגים, "מופלים לטובה".

בסרטו התיעודי של חיים גורי, "המכה ה־81", תיאר מיכאל גולדמן גלעד עונש של 80 מלקות שוט שלקה מן הנאצים, ועמד בהן. לטענתו, המכה ה־81 היתה האדישות שבה חבריו והוא התקבלו בארץ, לאחר עלייתם.

גולדמן, קצין במשטרת ישראל, היה בין חוקריו של אדולף אייכמן לאחר תפיסתו. משפט אייכמן והתהודה הציבורית שקיבל שינו את היחס לשורדי השואה ולסיפור השואה בחברה הישראלית.

כעת, לנוכח הגל העכור שפוליטיקת העדתיות יוצרת, אפשר לומר שהצגת העולים מאירופה, שורדי השואה, כקבוצה פריבילגית, היא המכה ה־82.

כשאבי, יוסי הייטנר, היה בן עשר, הוא גורש למחנה הריכוז טרנסיסטריה. שם חווה את שנות נעוריו, שם איבד את אחיו הבכור, האהוב, את סביו וסבתותיו ורבים מבני משפחתו. הוא עצמו לקה במחלת האולקוס, שממנה סבל עשרות שנים. אבא עלה לארץ לבד, כנער, בספינת מעפילים, גורש לקפריסין, ושב ארצה עם הילדים והנערים היישר לקרבות מלחמת השחרור.

בהיותו חייל, חולה באולקוס, לא היה לו בית בישראל. בחופשות נסע לישון אצל מכר זה או קרובת משפחה אחרת, שכבר עלו לישראל. באמצע שנות ה־50, כשהוא בסך הכל שבע שנים בארץ, ירד לנגב לסייע לקליטת העלייה וללוות את מושבי העולים, כי זה היה צו השעה.

בנגב הוא פגש את אמי, רחל לבית מסר. אמי, שילדותה נעשקה בשנות השואה, סכרה את פיה עד יומה האחרון. רק אחרי מותה למדנו את מוראות ילדותה והסבל הנורא שחוותה.

לאחר שנים אחדות במחנה עקורים בגרמניה עלתה אמי עם הוריה לישראל והתגוררה בבית ערבי נטוש, ללא גג, באָזוֹר. שש שנים לאחר עלייתה, בעודה עולה חדשה, היא ירדה ללמד עברית את ילדי העולים במושבים בנגב.

הוריי היו בין מייסדי היישוב מַבּוּעִים שבנגב, שם הקימו את משפחתנו, ותמיד ראו את ימיהם בנגב כתקופה היפה בחייהם. אלה הם "הפריבילגים", מושא השנאה והקנאה של כמה עסקני עדתיות חסרי בושה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר