"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ותודה לחמאס על מה שהסביר לנו

,עודכן

אולי צריך להודות לחמאס על "צעדה השיבה" (ולמען הסר ספק, הנהגת החמאס אחראית לאירועים שבהם נהרגו 16פלשתינים, כולל לפחות 7 מחבלים), במטרה להסב את תשומת הלב של האוכלוסייה המתוסכלת, הסובלת מהמצוקות שגורמת "ממשלת" החמאס. צה"ל עמד בהצלחה במשימתו לחסום את הפורעים, ועל כך יש לברך אותו. החמאס הצליח, כפי שהתכוון מלכתחילה, לזכות במספר כותרות אוהדות והכרזות סולידריות ברחבי העולם הערבי, כולל מאלה שהיו פועלים בדיוק כפי שפעלה ישראל, אילו עמדו בפני אתגר דומה.

עם זאת, אי-אפשר להתעלם מכך שהמצב הזה, שניתן היה בבירור לחזותו מראש, חייב מאמץ דיפלומטי והסברתי הולם, כולל השלכות משפטיות – וזה כנראה לא נעשה.

מבחינת ישראל, הלקח העיקרי לעתיד ממה שהתרחש ברצועת עזה הוא, שיש לראות בכך דפוס וקדימון אפשריים למה שעלול להתרחש, אילו הייתה קמה בגבולנו המזרחי בנסיבות הנוכחיות מדינה פלשתינית עצמאית – גם היא קרוב לוודאי בשליטת החמאס. שום גדר-מערכת ואף חומה מוצקה, לא יוכלו לעצור ניסיון לנהירה המונית מאורגנת לעבר ישראל בחזית רחבה הרבה יותר מקו ההפרדה בעזה. אלא אם תימשך השליטה הביטחונית המלאה של צה"ל וזרועות הביטחון האחרות, לא רק לאורך הגבולות החיצוניים של יהודה ושומרון, אלא גם בתוך השטח עצמו.

בהקשר זה מתעוררות שאלות ביחס למוסכמות של פתרון שתי המדינות. ע"פ מציעי התוכנית "זכות השיבה" של "הפליטים" הערביים תתייחס רק לשטח המדינה הפלשתינית – אמירה שנועדה להסיר מליבנו דאגה, פן ארצנו הקטנטונת תישטף במאות אלפי "שבים" עוינים. כאילו השטח המצומצם ודל המקורות ביו"ש יוכל לפרנס אוכלוסייה כפולה או יותר מזו שמתגוררת בה כיום.

המסקנה ההכרחית היא שכל הסדר אפשרי לסכסוך מוכרח לשים קץ לפיקציית הפליטות שמונשמת ומוחזקת בחיים מסיבות פוליטיות בעזרת האו"ם. יש להעניק ל"פליטים" מעמד של תושבי קבע במקומות שהם גרים מזה שלושה דורות.

יטענו אחרים: אמנם יש בעיה, אבל אפשר להקהות את חודה ע"י התיישבות יהודית מסיבית בשטחי יו"ש שתמנע את ההתפשטות הדמוגרפית הערבית, ואולי תביא להגירת חלק מהם לחו"ל. זו תחזית שמתעלמת מהמציאות הקונקרטית – ותחכומים חשבונאיים לא ישנו את העובדה שבין הים לירדן יתהווה תוך מספר דורות רוב ערבי או לפחות מיעוט ערבי גדול (גם אם תהייה עלייה יהודית בהיקפים גדולים, וזו מטרה ראויה בפני עצמה). עובדה זו תשים לאל את חזון המדינה היהודית ותחייב סייגים חמורים על משטרה הדמוקרטי, שלא לדבר על התנגשויות אלימות בלתי פוסקות בין האוכלוסיות בתוך "המדינה האחת לשני העמים".

אין רבים בישראל שמזדהים עם רעיון העוועים של המדינה האחת לשני העמים – אף שגם אינם מתלהבים מחזיון הבלהות של "עזה" גדולה בשלטון ארגוני הטרור בגבולנו המזרחי – וזו כנראה גם עמדתו של ראש הממשלה. אך מציאות זו מחייבת הסקת מסקנות: האחת, ריכוז המאמץ ההתיישבותי בעיקר למטרות ביטחון המדינה; האחרת, פעולה מדינית מרוכזת לדחיית פתרונות שווא, שמהותם שלילית ומסוכנת יותר מהמצב הנוכחי, גם אם יועלו בידי ידידינו.

אין בכך קידוש ה"סטטוס קוו", אלא קידום דרכים, בעזרת ארה"ב, לפתרונות ביניים שיסירו מהאוכלוסייה הערבית בשטחים הגבלות מיותרות בתחום הכלכלי, האזרחי והממשלי – מבלי לפגוע בחופש הפעולה הביטחוני של ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר