"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חג לישראל: נותנים גז לשלום

,עודכן

31 באוגוסט 2015, היום שבו חברת ENI האיטלקית הודיעה שגילתה במימיה הכלכליים של מצרים מאגר גז עצום בגודלו, היה ליום חג בשכנתנו הדרומית, ובצדק. אחרי שנים קשות של משבר אנרגטי מאז מהפכת "האביב המצרי", ניתן להביט לעתיד בתקווה.

חגם של המצרים היה לחגם של כל השותפים למלחמה הבלתי מתפשרת נגד מתווה הגז, שהיו משוכנעים כי הגז שייצא מהאדמה המצרית יסתום (לשמחתם) את הגולל על פיתוח תגלית מאגר הגז הישראלי "לוויתן", וישאיר אותו קבור בים.

מאז אושר מתווה הגז (מחצית 2016), קרסו נבואות הזעם בזו אחר זו. היזמיות, דלק ונובל, החליטו להשקיע כ־3.75 מיליארד דולר (נוסף על המיליארד שכבר הושקע). עד סוף 2019 עתיד הגז מלוויתן לזרום לישראל. מאגרי כריש ותנין שנמכרו לחברה היוונית אנרג'יאן, יוצרים תחרות שבכוחה למקסם את תנאי הסחר בגז לטובת הלקוחות.

נוסף על זה, וחרף נבואות הזעם, נחתם לאחרונה (20.02.18) חוזה גז בהיקף של כ־15 מיליארד דולר לעשר שנים. מתברר שמצרים עדיין זקוקה לגז הישראלי. זה לא פחות מ־Win-win situation. הכסף מהייצוא יאפשר ליזמים בישראל להשקיע את סכומי העתק הדרושים לפיתוח המאגר. מנגד, הזרמת הגז למצרים תוציא אותה ממשבר 2011, ותאפשר לה להשמיש לצורך יצוא את מתקני ההנזלה, שקפאו על שמריהם. מדובר ב"הבקעת גול", כהגדרת הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי.

מחר נציין 39 שנים לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים (26.03.1979). אמנם, היו אלו עשרות שנות שלום קר, לעיתים קפוא, אך בעבור מדינת ישראל מדובר בעוגן של יציבות אסטרטגית באזור מטורף ורווי חששות. לא יהיה זה מופרך לצפות שהקשר העסקי ארוך הטווח, הכרוך במגע ישיר ואינטנסיבי בין אנשי העסקים בקהיר ובתל אביב, יתרום להפשרת הקיפאון ביחסים בין העמים.

צינורות הגז מישראל מספקים כוח גם לחברת החשמל הלאומית של ירדן, השכנה הגדולה ממערב, בעקבות הסכם שנחתם בספטמבר 2016, לטווח של 15 שנה ובהיקף של כ־10 מיליארד דולר. גם עם הרשות הפלשתינית, למרות הדם הרע שזורם על פני השטח, הרי שיתוף פעולה בתחום הגז אינו בהכרח חזיון תעתועים. וישנם הקשרים האזוריים עם קפריסין ויוון, שיחד איתנו הופכות לשחקניות במגרש הבינלאומי, באופן שיאפשר לכולנו ליהנות מפירות הגז שלנו ושלהם ואף להגדיל אותם.

לא מובן בעיניי, מדוע חתימת ההסכם עם מצרים - שכ־60 אחוזים מההכנסות שיניב, יגיעו לקופת המדינה - לא הפכה ליום חג לשלום ולכלכלה בישראל. שעה שהעולם כולו מכיר בחשיבות העצומה של תגליות הגז המשמעותיות שנמצאו כאן, שחלקן בחוסנה הכלכלי והמדיני של ישראל לא יסולא בפז, דווקא במדינת היהודים, הפכו התגליות מקור לניגוח ומחאות. נראה כי באווירת העליהום הרווחת במחוזותינו זה חודשים ושנים, טיעוני המקטרגים אינם אלא גיצים מתוך אש השנאה של מי שאינם מסוגלים לפרגן למדינתם שלהם את הצלחותיה. אבל השיירה עוברת. ישראל נותנת גז לשלום. עובדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר