"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איטליה עם מגמת "קול העם"

,עודכן

אלההישג המטלטל של מפלגות ״חמישה כוכבים״ ו״ליגה״ (גלגולה הכלל ארצי של ״ליגת הצפון״) בבחירות הכלליות באיטליה, הוא ביטוי נוסף של רעידת האדמה הפוליטית החזקה הפוקדת את אירופה בעוצמה הולכת וגוברת זה כעשור: שוב ושוב מוציאים יותר ויותר בוחרים כרטיס אדום למפלגות הממסד הוותיקות ומצביעים למפלגות פופוליסטיות, מימין ומשמאל, שמציגות את עצמן כ־vox populi - קול העם.

בעוד הפוליטיקאים הממסדיים עסוקים בחיפוש אחר פתרון לבעיות העולם ונראים כדואגים יותר לעצמם ולהבטחת עתידם האישי, הפופוליסטים מחזירים לשיח הציבורי את בעיות היומיום, המטרידות את האזרח האירופאי הפשוט: הפלישה מאפריקה ומהמזרח התיכון, התגברות הפשיעה והאלימות, התחזקות האסלאם, האבטלה והעוני הגוברים מול התמיכה הכלכלית לפליטים ולמהגרים לא חוקיים.

הפתרונות המוצעים על ידי הפופוליסטים רחוקים בדרך כלל מלהיות מציאותיים. קשה לראות מהיכן יכולה ״תנועת חמישה כוכבים״ לממן את מדיניות הרווחה הנדיבה ביותר, שנכללת במצעה, בעוד קופת המדינה האיטלקית נמצאת במינוס עצום. קשה גם לראות את מפלגות הימין האיטלקיות מיישמות גירוש המוני של מאות אלפי המהגרים הלא חוקיים האפריקנים, ששוהים על אדמת איטליה. ועדיין, הפופוליסטים מצליחים, כי הם מצביעים בבירור על כישלונותיהן של המפלגות הממסדיות הגדולות - שמרנים וסוציאליסטים - שהגבולות הרעיוניים ביניהן היטשטשו לחלוטין והן הפכו לשני סוגים של מפלגת מרכז, הנאבקות על השלטון מבלי שיורגש כל הבדל. בהיעדר אידיאות הפכה זהותם של מנהיגי המפלגות הללו לסוגיה מכרעת. ואם מחפשים רק מנהיגים, בדרך כלל יש לפופוליסטים מבחר מושך יותר.

התרסקותן הנמשכת של המפלגות הממסדיות באירופה פוגעת באופן משמעותי יותר במפלגות הסוציאליסטיות והסוציאל־דמוקרטיות. הבוחרים שלהן מרגישים אידיאולוגיים יותר ולכן הם מפנים את גבם לפשרנות ופונים לעבר מפלגות שמציעות מצע רעיוני ברור, בדרך כלל קיצוני, קרי - לשמאל הרדיקלי, שהפך גם הוא בדרך כלל לפופוליסטי. יוון, צרפת, ספרד, גרמניה - הן רק מספר דוגמאות לתהליך זה. עם זאת, חלקים של האלקטורט הסוציאליסטי אינם מהססים גם להצביע למפלגות ימין פופוליסטי.

השחיקה הנמשכת בכוחן של מפלגות הממסד, במקביל להתחזקות הפופוליסטים - שנתפסים כאיום פוליטי ולכן לא כשותפים רצויים לקואליציות - יוצרים לעיתים תכופות יותר מצבים שבהם אין למפלגות הגדולות רוב להקמת ממשלה. כתוצאה מכך, מוקמות ממשלות מיעוט שיציבותן תלויה בגחמות של מפלגות לא בהכרח יציבות, או שעוברים חודשים - לפעמים שנים (בלגיה), מבלי שתוקם ממשלה חדשה, וכך גוברת באירופה בעיית המשילות.

אך סמלי הוא שביום הבחירות הדרמטיות באיטליה, החליטו חברי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית להיכנס שוב לממשלת ״קואליציה גדולה״ לצד ״איחוד השמרנים״ של אנגלה מרקל, שתעמוד בראש הממשלה הבאה. אין כמו מרקל להדגים את יכולת טשטוש הגבולות הרעיוני בין ימין ושמאל. פעמיים ישבו הסוציאל־דמוקרטים בממשלות בראשותה, והם לא חדלים לשלם את המחיר על כך. הבחירה מצידם ב״קואליציה גדולה״ חדשה באה מהראש, לא מהלב. הסוציאל־דמוקרטים הגרמנים רואים את המפלגות האחיות שלהם באירופה שוקעות במעמקים, והסקרים מראים שאם ייערכו בקרוב בחירות חדשות מצבם יהיה גרוע מאוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלדד בק

חיפאי גאה. כתב "ישראל היום" באירופה. בעבר כתב לענייני ערבים בגל"צ וב"חדשות" וגם עורך חדשות החוץ של "הארץ". אחד העיתונאים הישראלים הבודדים שדיווחו ממדינות אויב כאיראן, סוריה, לבנון, עיראק ועוד. למד ערבית ואסלאם בסורבון בפריז. היה כתב בצרפת, באוסטריה ובגרמניה של כלי תקשורת ישראלים שונים ("ידיעות אחרונות", "מעריב"). פרסם שלושה ספרים: "מעבר לגבול - מסעות לארצות אסורות", "גרמניה, אחרת", "הקנצלרית - מרקל, ישראל והיהודים".

כדאילהכיר