לא שחיתות אלא פיקוח נפש

בספרו המרתק "באר שחת" חילץ חיים שיין מספרות השו"ת הרבנית דוגמאות מאלפות המלמדות כיצד טיהרו רבנים מבצעי שוחד ושלמונים למושלים על ידי הגדרתם כפיקוח נפש.

שיין טוען כי מתחת לחסות קטגורית זו נטו רבנים כחתם סופר ואחרים להתיר כפעילות הישרדותית גם מתן שוחד לשופטים לא יהודים, על בסיס ההנחה הבלתי מוכחת שהשופטים הללו בטח כבר שוחדו לפני כן על ידי גורמים שונים.

אולם, בעוד פעילות שלמונית כזו, הנאחזת בסבך קרני "פיקוח הנפש", דורשת הבהרות, כותב שורות אלו מבקש לטעון להלן כי שלמונים פסיכולוגיים למנצח על אסטרטגיית ההישרדות הישראלית, אין לסווג כשחיתות אלא כאמצעים לגיטימיים של פיקוח נפש.

כדי להרחיק את עדותי אני מזמין את הקוראים לעיין בתיאור אישיותו ופועלו של ווינסטון צ'רצ'יל. כך מוצג צ'רציל כמדינאי ואיש צבא חד לשון, בעל יכולת אדירה בקבלת החלטות בתנאי לחץ, שהיה מנהיגה וראש ממשלתה של בריטניה במלחמת העולם השנייה, ואשר כל חייו עישן סיגרים ושתה אלכוהול.

בלי לנבור בניירת המסמכים והקבלות של צ'רצ'יל, ניתן לקבוע כאן כי ייתכן שסיפוק סיגרים ושתייה על ידי ממשלת בריטניה למנהיג זה, עזר לו להחליט לנהל את חלקה של אנגליה בפלישה לנורמנדי, אשר על פי מבחן התוצאה אפשרה את הצלת העולם מהגורל הרצחני של היטלר.

לאור הטיעונים הללו, יש לומר עתה כי מכיוון שהמילים "שוחד" ו"חשד" מורכבות מאותן האותיות, כל ניסיון הפיכת חשד לשוחד - דוגמת העיסוק בהאשמת שלמוני סיגרים ושמפניה שקיבל נתניהו - הוא בבחינת "שבע ייפול צדיק וקם" (משלי, כ"ד); קרי, שבעה ניסיונות להפיל צדיק כמוהו, אשר חרף מאמצי החבלה בשליחותו, קם ונסע בפעם השביעית לרוסיה, ועוד להודו, פולין, גרמניה, ארה"ב וכיו"ב, כדי לתרום ולהירתם להצלת העם והמדינה.

מאחר שהעיקרון הדמוקרטי מחייב לבחור כנציגי ציבור גם חסרי ממון, אני קובע כאן ללא היסוס שהסדרת ויזה לטייקון כמילצ'ן אינה שחיתות, אלא תרומה הראויה ללגיטימציה, בשם ההיתר הגלום במונח "פיקוח נפש". כך, אם בתורה כתוב ש"השוחד יעוור עיני פיקחים" (המפקחים ללא הצלחה בשם החוק על מניעתו), אז יש לדייק בחוק, כדי שבשמו לא יעוותו את הסיפא של הפסוק "וִיסַלֵּף דִברי צדיקים" (שמות, כ"ג, ח').

מאחר שמדינתנו הקטנטונת יושבת על הר געש, שהתפרצות לבת הדאעש מאיימת תדירות להשמידה, יש להפסיק מיידית את פוליטיקת הרעש התקשורתי שמאיימת להחריבה ולהורסה מבפנים.

מרדכי רוטנברג הוא חתן פרס ישראל, פרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית ונשיא מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית