אחרי המעידה הגדולה מול הפועל רעננה, במשחק שבו לג'ורדי קרויף היתה אחריות גדולה להפסד, מכבי ת"א הגיעה הרבה יותר מוכנה למפגש מול הפועל חיפה - טקטית ומנטלית. כנראה שהמאמן של מכבי התכוון לעצמו כשדיבר על חוסר המוכנות של הצהובים מול רעננה, כי במוצאי שבת הוא באמת היה הרבה יותר חד ומרוכז.
הצהובים ידעו שהם חייבים לחזור למסלול הניצחונות בערב הזה ושיחקו בהתאם. כבר מהפתיחה ראינו מכבי אחרת - מאורגנת, אגרסיבית, נחושה, לוחצת ויוזמת. המארחת אמנם ציפתה לניצחון, אבל לא לחגיגת שערים כזו, בטח לא מול הקבוצה עם ההגנה הטובה בליגה.
ההרכב והמערך של קרויף הקנו לצהובים את היתרון במרכז המגרש. פרץ, ריקן ורודריגס, בתוספת דור מיכה שנכנס כל הזמן למרכז מאגף ימין, יצרו בעיה גדולה לחיפה. שחקני הקישור של חיפה, מיטרבסקי וברסקי, התקשו מאוד ומכבי נראתה בשליטה מלאה.
זה היה אחד המשחקים הטובים של הצהובים העונה. הם הניעו את הכדור מהר וביעילות, ויצרו המון מצבים מול שטקוס, שעוד היה אחד הטובים בשורות האורחים.
קרויף הבין את הטעות שעשה כשהדיח את אבי ריקן מההרכב במשחק הקודם, וקיבל מהקשר עוד משחק נהדר עם הרבה פעולות טובות. לריקן יש חלק גדול בתצוגה המשכנעת והתכליתית שראינו מהצהובים.
מכבי עם ובלי אלי דסה היא קבוצה שונה לחלוטין. איתו מכבי נראית הרבה יותר מגוונת ומאיימת, והערב חיפה לא הצליחה להתמודד עם הגיחות הנפלאות שלו והכנסת הכדורים לרחבה מאגף ימין.
יחד עם זאת, איש המשחק היה שוב מיכה, שעם היכולת האישית, הטכניקה וחוכמת המשחק שלו בלט מעל כל שחקן אחר על כר הדשא. הרבה מחמאות מגיעות גם לרודריגס, שקיבל מקום בהרכב והוכיח ששם מקומו.
הפועל חיפה, מצידה, לא הגיעה למשחק. היא התחילה את הערב בפער של שתי נקודות בלבד ממכבי, אבל על הדשא הפערים היו הרבה יותר גדולים. מעבר לנחיתות ביכולת האישית והקבוצתית, היה מוזר לראות את חיפה חסרת אמונה ואנרגיות - רחוק ממה שאפיין אותה במהלך העונה.
האדומים מחיפה נראו כקבוצה שהמעמד גדול עליה. אחרי המחצית הראשונה החלשה היה תמוה לראות חוסר תגובה מצד קלינגר, שלא מיהר להזרים דם חדש מהספסל.
העונה של האדומים מחיפה בכל מקרה תוגדר כהצלחה גדולה, אבל החלומות על אליפות יחכו בינתיים, שכן אין להם עדיין מספיק איכות, עומק ועוצמה כדי להתמודד על המקום הראשון עד הסוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו