"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הח"כים ושרי הליכוד: שתיקת הכבשים

,עודכן

היו ימים שבהם התכנסויות של פעילי הליכוד היו מעוררות רגשי קינאה בקרב מפלגות מתחרות: פרצי ההתלהבויות, זיעת הגוף, הקריאות "היידה ביבי", "היידה שרה". כל אלה היו מפגני סולידריות שכמותם לא מתקיימים במפלגות אחרות. לא בכדי התקנאו מפלגות אחרות במופעים האלה, אם כי לא חסכו בהבלחות של לעג ובוז לליכודניקים שכונו, לעתים, "בבונים". אבל ה"בבונים" היו נאמנים עד כלות לביתם הפוליטי. עבור ליכודניקים רבים, המפלגה הייתה לבית, בית חם מאד.

אבל דומה שכל התופעות הליכודניקיות הללו, הולכות ומתפוגגות. ומתי קורה התהליך השרוי עתה בדעיכה? עתה, כאשר המנהיג, אשר לכבודו חוברה קריאת הקרב הליכודניקית "היידה ביבי!", נתון במצוקה גדולה, עקב חקירות המשטרה שאולי יניבו כתב או כתבי אישום. אלה הימים שבהם ממש מתבקש כי הזעקה הכה־אותנטית "היידה, ביבי!" תורגש גם בשטח הליכודניקי. אבל הזעקה שהתפרצה בכנסי הליכוד, הופכת אט־אט לדממה.

אמנם, פה ושם מתבטאים חברי הכנסת של הליכוד בהופעות רדיו וטלוויזיה, אך לא כל שלושים חברי הסיעה מדברים כגוף אחד מלוכד, אלא יחידים בלבד נרתמים להגנה פומבית על נתניהו או למתיחת ביקורת על דרכי החקירה, ואמצעיה. למשל, האם באמת היו חיוניים כל המעצרים? האם אלה נועדו להטיל מורא על הנעצרים לבל ישתקו בחדרי החקירות?

ההגנה של ראשי הליכוד הינה ממש רופסת. מהיכן החתום מטה קובע זאת, ובוודאות? ובכן, זוהי המסקנה של שיח יום יומי, כמעט, עם מי שאמורים לזמן לאולפנים פוליטיקאים כדי שישיחו על המצב, ואגב כך ימלאו גם את מצוות מילוי זמן השידור של התוכנית. הלוא אין כפוליטיקאים למלא משימות שידור אלה, רדיו וטלביזיה. אבל מה אומרים התחקירנים והתחקירניות, המחזרים אחריהם? גם באוזניי הם השמיעו את מצוקתם: בקשותיהם הטלפוניות לעוזרי ודוברי השרים מן הליכוד, אינן גורמות להסכמתם להגיע לאולפן השידור כדי לדבר על המצב, למשל, ועל מצבו של נתניהו.

לפתע, בימים כה גורליים למפלגת השלטון ולמי שעומד בראשה ובראש הממשלה, נוטים שרי הליכוד לבחור באלם. לעתים, בימים טובים יותר, מסוגלים הח"כים להרעיד בנאומיהם את מליאת הכנסת, או את אולמות הוועדות. עכשיו הם שותקים. והסיבה לאלם, סיבה שכמובן איננה מפורשת ברבים אלא רק מתפרשת: המצב עדין! כי בשעות אלה לא כדאי לדבר, כי מה יילד יום?

שרים ורוב הח"כים ממתינים לשעת ההכרעה, כלומר, להחלטות היועץ המשפטי לממשלה. ועד שיחליט, מתחבטים, חוששים הח"כים והשרים: אם יחליטו לדבר, האם יינזקו, או לא, ביום פקודה, כלומר, יום הבחירות המקדימות למפלגתם? זה היום שבו ייחרץ עתידם.

על כן, רובם של השותקים מעדיף שלא להגיב, או להגיב ברפיון, אפילו בנימה מתנצלת. וזאת, במקום להפגין סולידריות עם נתניהו, מי שבזכותו יושבים רבים מן הח"כים והשרים על הכורסאות הרכות.

מובן, שאלה חישוביהם הפתלתלים של פוליטיקאים. הם ישברו את האלם שגזרו על עצמם, אם נתניהו לא יואשם ולא ייקרא להתייצב להליכים משפטיים. או, כאשר תפקע סבלנותם, ויזדרזו להמליך לו יורש. הכל, מה שייטיב עם עתידם בפוליטיקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר