ואז הגיע קלאודמיר

בית"ר ירושלים אירחה את בני יהודה בטדי הריק. במקום לקבל עוד משחק מעניין בירושלים, עם אלפי צהובים שחורים וכתומים נלהבים ביציעים, ראינו מחזה עצוב של אצטדיון שומם.

עד מתי נהיה עדים לעונשים ההזויים והמנותקים מהמציאות הללו? מתי הנוגעים בדבר יבינו שאין מקום לעונשים קולקטיביים, שאין בהם תועלת או הרתעה. הפתרון נמצא אך ורק בענישה אישית. בעידן של היום כאשר ניתן לתפוס כל אוהד באמצעות המצלמות חייבים לתפוס את הפורעים ולנקוט נגדם ביד קשה. מה אשמים האוהדים התמימים ובעיקר מה אשמים השחקנים?

האווירה הדיכאונית השתקפה היטב על הדשא עם משחק איטי, חסר אנרגיות והתלהבות אבל קשה לבוא בטענות לשחקנים כאשר האווירה היא של משחק אימון.

בית"ר רצתה לנצל את המעידה של מכבי ת"א ולעקוף אותה בדרך למקום השני. זה היה קשה ומתסכל עד שהגיע איש המשחק, קלאודמיר והרגיע את הירושלמים.

השער הגיע אחרי דקות ארוכות בהן בית"ר לא הצליחה לאיים על השער .הקבוצה המארחת הייתה מאוד לא סבלנית, לא מסודרת. יותר מדי פעמים ההתקפות שלה התנפצו על החומה של האורחים עקב משחק לא חכם. היא חיפשה את הדרך לשער דרך המרכז אבל יער השחקנים בלבן מנע כל איום על זובאס.

מוזר היה לראות את הייסטר על הספסל. המגן הדינמי מוסיף המון להתקפה של בית"ר ונגד בני יהודה, שהגיעה במטרה לצופף ולהאט את הקצב, התמיכה מקו ההגנה הייתה הכרחית וגולדברג לא יכול היה לספק את זה.

את השינוי המיוחל הביאה ההרחקה של קנדיל. המגן של בני יהודה, בחוסר אחריות משווע שיחרר את הפקק עבור הירושלמים. חילופים התקפיים ונכונים של בן זקן הוסיפו מחץ להתקפה ובית"ר ניצלה עד תום את השטחים שנוצרו לכבוש פעמיים ולהחמיץ שערים נוספים ואפילו לקבל שער בכורה מהרכש החדש סלבסטרה. הסיום היה הרבה יותר מעודד מבחינתה מאשר המצב בתחילת הערב.

מי שסבלה פחות מהעדר הקהל היא בני יהודה. היא קיבלה את בית"ר בווליום נמוך, פחות נמרצת, פחות אינטנסיבית ופחות מאיימת. בתנאים כאלה ובהתאם למצבה המשוחרר בטבלה ציפיתי לראות כדורגל הרבה יותר חיובי מצידה. כל מה שעניין את בני יהודה היה להתגונן, להסתגר ולצופף וחבל. היא כמעט ולא נחשפה מאחור אבל אחרי ההרחקה הכל התפרק לאבוקסיס. מבחינה התקפית היא לא הייתה קיימת ולא סיפקה אפילו מהלך אחד ראוי לשמו.