בנט – ירייה אחת יותר מדי

נפתלי בנט אימץ את עמדת המשטרה ומיהר לתקוף את נתניהו, סיבוב נוסף בקרבות נגדו, הפעם עם גלי הדף שייזכרו. הודעות עם ציטטות מנאומו חולקו מראש לעיתונאים והודגשה ביקורת קשה נגד רה"מ. אחר כך, בשעת הנאום, עידן את דבריו; אבל הם היו מספיק חריפים לתפוס כותרות בכל העיתונים, שאצל קוראיהם הלך לקושש קולות.

אבל מה עושים עם הציונות הדתית? אמרו לבנט פעמים רבות שכשהוא יוצא נגד רה"מ (בצוק איתן ועוד), רואים בכך רבים "ירי בתוך הנגמ"ש", ואז הקולות נודדים לליכוד. בציונות הדתית הרוב מעדיף את ברית האחים עם הליכוד מאשר את האח יאיר לפיד; מעדיפים את ראש השב"כ אבי דיכטר על יעקב פרי, שכראש השב"כ המליץ לפנות את חברון כצעד ענישה ציבורי למתנחלי חברון.

ואז קיבלו עשרות אלפי אנשי הציונות הדתית, ביניהם כותב שורות אלה, קישורית לאתר מגזרי, עם הכותרת "בנט תומך בנתניהו". הרי לכם כישרון אדיר ללכת על חבל עם מוט בעל שני ראשים, אחד לציבור הכללי ואחד למגזר.

אבל בציונות הדתית ובמחנה הלאומי קוראים הכל. חלק גדול לא קונה את דברי המשטרה - שעליהם מסתמכת ביקורתו של בנט - דברים שהגיעו כהדלפות שיטתיות, ומהם כהודעה שתואמה עם שעת השיא של מהדורת הערב. הגרעין הקשה מתייחס זה זמן רב למשטרה בחוסר אמון.

קשה להאשים בכך את בנט; הוא הרי לא היה בשטח במאבקים נגד ההתנתקות, למשל. הוא לא היה בין מאות הנערים והמבוגרים שהושלכו לבתי הסוהר ההמוניים לקטינים. הוא לא בא למאבק נגד הפינוי הראשון של עמונה, שם היכו ופצעו השוטרים במכות רצח עשרות נערים, נערות ומבוגרים. אף אחד מהשוטרים לא הודח מהמשטרה.

הייתי במאבקים האלה. אותה משטרה היכתה ועצרה בזמן ההתנתקות, בעליות לקרקע, בהפגנות נגד אוסלו, נגד הפיגועים, מסירת הרובים והבאת המחבלים. בנט לא היה שם.

בנט לא מבין שהגרעין האידיאולוגי שבע מהודעות השווא של דוברי המשטרה בתקשורת, ולא קונה שום סחורה בסוגיות שבהן המשטרה צריכה לברור בין שמאל לימין, חוץ מענייני פשע רגיל. לא קונה את הודעות נציגיה המשפטיים, לאחר שנפגש איתם באולמות המשפט בתביעות שווא שמטרתן להציק לנתבעים, להתיש אותם - או שמשהו יידבק או שנזוכה. בינתיים הם חינכו שלהפגין מטעם הימין יש מחיר.

משטרה שמגייסת אחד מאויבי ההתיישבות, האסטרטג והיח"צן מצוות התכנון והתקשור של הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, מעידה על עצמה שהיחסים עם התקשורת חשובים בעיניה מהשאיפה לאמת. הרי ברור לה שמצוות כזה ייצאו הדלפות מגמתיות נגד האויב הפוליטי נתניהו, מה שקרה יום־יום לנגד עיניו ואוזניו של המחנה הלאומי.

והערה לסיום: לא הצבעתי לנתניהו ולמפלגתו. כאיש שטח ותיק אני מכיר את ה"שטיקים" של השמאל, כמו בתיקי אריק שרון והאי היווני ששילם במסירת שטחים לאויב כדי שיירדו ממנו. הפעם זו מערכה שנייה.

נתניהו לא נכנע ולא שילם במסירת שטחים. אבל במסלול הזה גם אני הייתי נשבר; לכן אני חש כסוג של שומר סף מול ציר הרשע. חמורה מההתנפלות על נתניהו היא ההליכה במודע לכאוס מנהיגותי של המדינה, שבנט נותן לה יד. לכן חלק גדול מאוד בציונות הדתית זועם היום על בנט. לא בשמה הוא דיבר נגד נתניהו.