"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא גן עדן, אבל גם לא גיהינום

,עודכן

אז הנעבעכים שיצאו לרואנדה כדי לשבש החלטת ממשלה לגיטימית חוזרים עם הזנב בין הרגליים, אחרי שזרקו אותם מכל המדרגות, כראוי. וראו באיזה היגיון פשוט נימק זאת שר החוץ הרואנדי: "אנחנו לא מגרש המשחקים של הפוליטיקה בישראל. אם לחבר פרלמנט ישראלי יש בעיה עם ממשלתו, שיתמודד עם ממשלתו ולא עם רואנדה״. מים חיים של שכל ישר, ומה שאומר ששני הלא־גזענים אפילו לא חשבו שברואנדה צריך לתאם פגישות מראש. יגיעו לבקתת השר וייכנסו, אולי גם הביאו כמה מראות וחרוזים כמתנה.

הטיעונים בעניין המסתננים עברו מהטעיות ומסילופים לשקרים בוטים, המצאות לאור היום, בהנחה שלפחות חלק מהאנשים יאמינו. הרי השמאל הקיצוני נשען בעיקר על בורות, כזו הנפוצה בקרב דור החינוך הדמוקרטי, שאצלו שתיים ועוד שתיים זה כמה שאתה חש. אז למה לא לספר ששולחים את המסתננים אל מותם.

ברואנדה, כך עולה מצונאמי השקרים, המסתננים צפויים לרצח עם, אחרי זה לגירוש, ואחרי שיירצחו, יגורשו וייאנסו, הם יגיעו ללוב ויימכרו לעבדים ואחר כך יטבעו בים. משהו כזה. הסיפורים האלה נשענים על ההנחה הדי נכונה שבעיני מתנגדי הגירוש כל האפריקנים אותו דבר, ושחור זה או רוצח או נרצח. אבל נראה שלספר את זה לרואנדים זה קצת מוגזם.

רואנדה היא אמנם מדינה ענייה אבל דמוקרטית, מהרגועות באפריקה. במדד תפיסת השחיתות העולמי היא במקום ה־50 (ככל שהמיקום גבוה יותר השחיתות פחותה), כשהיא מקדימה מדינות מיינסטרים כמו איטליה, יוון, הונגריה, בולגריה, קרואטיה, וכמובן את רוב מדינות אפריקה ודרום אמריקה. נכון, לפני יותר מ־20 שנה התרחש שם רצח עם של הטוטסי בידי ההוטו, אבל דברים דומים קרו גם באירופה ומאז השתנו דברים. מ־2003 יש לרואנדה חוקה האוסרת אפליות בין שבטים, יש בחירות חופשיות, ואפילו סוג של אפליה מתקנת כלפי נשים: מ־24 מחוזות הבחירה יכולות להיבחר רק נשים. בין חברי בתי הנבחרים הנשים מהוות יותר מחצי, השיעור הגבוה בעולם. זאת משום שהגיעו למסקנה שיש קשר בין יותר נשים בעמדות מפתח לבין פחות מלחמות. מה שבכל העולם אומרים אבל רק ברואנדה יישמו.

ולאחרונה רואנדה הפכה למדינה האפריקנית הראשונה המעניקה לאזרחיה טיפול עיניים חינם. שיעור מקרי הרצח שם נמוך מזה של ארה״ב, ובוודאי מזה של מקסיקו, שאליה ארה״ב מגרשת מהגרים. בקיצור - הסבירות שהמסתננים יירצחו ברואנדה נמוכה בהרבה מהסבירות שיהודי יירצח אם יטעה בפנייה ויגיע לרמאללה. אמנם רואנדה גובלת כביכול ב״רפובליקה הדמוקרטית של קונגו״ - וכידוע, שומר נפשו ירחק מכל מי שמשרבב ״דמוקרטיה״ לשמו הרשמי. אבל זה מעבר לגבול.

בתקשורת טוענים שהם יועברו לאוגנדה, שהיא ״דיקטטורה״. לא נכון. אידי אמין הודח ב־1979, אוגנדה היא דמוקרטיה. לא מופת לשלמות, אבל לא דיקטטורה. אז בתקשורת מגמגמים שאולי יגרשו אותם ללוב (?) ושם ימכרו אותם לעבדים.

מי שיגיע מרואנדה לאוגנדה ומשם יבחר להמשיך עוד 7,000 ק״מ לצפון לוב, יעשה זאת כדי להגיע לאיטליה. אפשר להמשיך עם זה עד אינסוף, להגיד שבאיטליה הם לא ימצאו עבודה ואז ייאלצו לגנוב אוטו ולברוח לאוסטריה, וכאשר המשטרה תרדוף אחריהם בהרים הם יתנגשו בעץ ויברחו ברגל ויהיה להם קר. אבל בנקודה מסוימת מוכרחים להגיד: מצטערים, זו כבר באמת לא הבעיה שלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר