"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על ספרי הלימוד הפלשתיניים שמעתם?

,עודכן

מהם הערכים שעליהם גדלים ומתחנכים דורות של תלמידים במערכת החינוך של הרשות הפלשתינית או אונר"א? ד"ר ארנון גרוס, לשעבר מבכירי השדרים בשפה הערבית בקול ישראל, קרא לא פחות מ־200 ספרי לימוד בשפה הערבית, שעליהם שקדו ושוקדים תלמידים פלשתינים.

מחקרו המעודכן של גרוס יוצא לאור בימים אלה. מבצע בלשי זה נעשה ביוזמת המרכז הירושלמי לחקר מדיניות המזרח התיכון בראשותו של דוד בדין. המחקר רצוף ציטוטים ומסקנות של ספרי הלימוד, סליחה, כתבי השטנה המחדירים לראשי התלמידים שאין ישות ששמה "ישראל", ואם היא קיימת בכינוי אחר - "הישות הציונית" - יש לחתור להשמדתה.

בשיחה עם גרוס, הוא לא "עושה הנחות" ואיננו "תקין פוליטית". מהי המסקנה שהגיע אליה, לאחר בחינתם של כ־200 ספרי הלימוד הנלמדים במערכת החינוך הפלשתינית? גרוס משיב ללא "אם" וללא "אבל", אלא במענה חד כתער: "אין סיכוי לשלום ולהשלמה בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית". זאת ועוד: לפי תוכנם של הספרים ניכרת מגמה של "דמוניזציה של היהודים ושל ישראל, ועידוד למאבק אלים לשחרור פלשתין בין הנהר לבין הים".

לא רק החבלים שמעבר לקווי 67' "כבושים", אלא כל שטח ארץ-ישראל, כפי שהוא משורטט בספר לימוד, מכוסה בדגל פלשתין. הרמז־לא־רמז הוא: "אין חיה כזאת" ישראל. הנה, כך מתוארת, למשל, העיר צפת בספר לימוד לכיתה ט': "צפת היא אחת הערים הפלשתיניות היפות ביותר בגליל. היא מתפארת במוצאה הכנעני למרות ערפל הכיבוש שיתפזר יום אחד".

תקצר היריעה מלהכיל כאן את המובאות; אך לאחר עיון במחקרו של גרוס, אתה מגיע למסקנה שכל המידע הזה, שהוא בבחינת "דע את האויב", מוגש לנו בימות השנה טיפין־טיפין. מאוד במשורה! הטעם להצנעה זו, כנראה, הוא: "לא נעים". או, למה להקשות על החותרים, או החולמים, על הסכם שלום עם הנציגות הפלשתינית? מידע זה אינו מוסתר בכספות המודיעין; הוא גלוי. הרי הוא נדפס בספרי לימוד בשפה הערבית.

וכדאי לתהות: האם לא ראוי שמחקרו של ד"'ר גרוס יופץ בקרב 120 הח"כים, הנואמים יום וליל על הדרך לשלום עם הפלשתינים? הרי מי שיעיין ואף יפנים את תוכני המחקר, יגיע לשולחן המו"מ (אם ייפתח בכלל) מצויד במידע נגיש, בהיר וברור מאין כמותו. וכך גם כאשר ינאם בפני ציבור בחו"ל. זוהי תחמושת כבדה במאבק המדיני. ראוי שכל דיפלומט ישראלי, בכל מדינות העולם, יחזיק את דפי המחקר הנמצא בהישג יד, וימסור את העתקו למשרד החוץ במדינה שבה הוא משרת.

המחקר מביא דוגמאות מצמררות ממש, לא אנושיות כלל, להדגמת החינוך הפלשתיני להשמדת היהודים. אחד מספרי הלימוד מכנה את הפיגוע בכביש החוף, בשנת 1978, בכינוי "מסיבת ברביקיו". מדוע? כי המפקדת של פעולת הטרור הזו, דלאל אל־מוגרבי, פקדה להטיל על האוטובוס בקבוקי תבערה שגרמו לשריפת יהודים. אכן, שריפת יהודים מוצגת כ"מסיבת ברביקיו". עורך המחקר ד"ר גרוס מבקש לציין: משנה לשנה אין מיתון בסגנון זה של ספרי הלימוד הפלשתיניים. נהפוך הוא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר