76 שנה לרצח יאיר שטרן: איש אשר רוח בו

בשבת הקרובה, כ"ה שבט, יצוין יום הזיכרון ה־76 להירצחו של אברהם "יאיר" שטרן. יאיר, מחולל "לוחמי חירות ישראל (לח"י) , היה מראשי אצ"ל והחליט לפרוש בעקבות מחלוקת על דרכו של הארגון הצבאי הלאומי. הפיצול סחף אחריו רבים מלוחמי אצ"ל שבחרו להילחם נגד האימפריה הגדולה של אותם ימים, בריטניה.

מעבר להיותו לוחם ומדינאי, יאיר היה גם דוקטורנט לספרות ומשורר. הוא הוכיח שלא מוכרחים לבצע פעולות מלחמה כדי להיחשב לוחם דגול, והטמיע בקרב אנשיו כי באמצעות מלחמה פיזית המלווה במלחמה רעיונית ואמונה בשלמות הארץ, ניתן לנצח ולהביס את השלטון הבריטי. לאחר הפיצול מהאצ"ל, ניסח יאיר צופן רעיוני שסביבו יעמדו כלל לוחמי המחתרת. רוב הסעיפים במסמך, המוכרים יותר בשמו "עיקרי התחייה", עוסקים בחשיבות ההיאחזות בארץ ומסמנים את המטרה העיקרית: הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

יאיר היה מחובר בקשרים עבותים למסורת ולמורשת היהודית. מתוך כך נראה לו טבעי לחתום את עיקרי התחייה בסעיף המשמעותי, המדבר על העבר והעתיד גם יחד - בניית בית המקדש השלישי. בכך הוא ביקש להפנות את המבט מעבר לאופק הצר של תקופתו. הוא הבין שהסכסוך בארץ אינו על חלקת אדמה כפי שניסו גורמים שונים להציג, אלא הוא דתי בעיקרו. כנגד טענות הערבים, סבר, יש להציב את העובדות ההיסטוריות הקושרות אותנו לארץ הזו, שבית המקדש הוא המשמעותי בהן.

יאיר, לא היה דתי במובן המקובל של המילה (על אף שהניח תפילין, השתדל לשמור שבת והקפיד לאכול מזון כשר), אך ראה את בסיס המאבק בארץ כוויכוח תיאולוגי. כאשר שתי דתות נאבקות על פיסת אדמה, על אחת כמה וכמה כשמדובר במאבק בין יהדות לאסלאם, צריך להציב תשובה ניצחת היונקת את שורשיה ממורשת ישראל.

הבריטים התעקשו לא לכנות את לח"י אפילו כ"מחתרת", אלא רק "כנופיית שטרן", כאילו דובר באוסף נערים פוחזים. עם זאת, הצהרות הממשל הבריטי לחוד, ופעולותיו נגד לח"י לחוד. בריטניה מיקדה מאמצים רבים נגד פעילות המחתרת. עם השנים ועם הצלחות פעולות לח"י ניכר השינוי בסיקור של העיתונות הבריטית סביב לח"י, מ"כנופיה" ל"מחתרת" כמו באירלנד והודו - ניצחון תודעתי חשוב במאבקו של לח"י לסילוק השלטון הזר מארץ ישראל.

לאחר רצח יאיר, השכילה הנהגת לח"י להבין כי לא כוח, נשק או כסף הם המפתח הבלעדי לניצחון, אלא תחכום, תעוזה והבנה כיצד להפעיל את התקשורת לטובת הארגון. בכך, הלכו בנתיב האסטרטגי שהתווה יאיר. אנשי לח"י שלחו, למשל, מכתבים ללונדון, למשפחות החיילים הבריטים שבניהם משרתים בארץ, על כך שהם ייפגעו במידה ולא יפעילו לחץ על ממשלתן להסתלק מארץ ישראל. המאבק הצבאי לווה במאבק על התודעה הציבורית, במיוחד בארץ האם של השלטון הזר, בריטניה. ניתן בהחלט לחלוק על דרכו של לח"י אך לא ניתן להתעלם מחשיבותו ההיסטורי של הארגון - ובראשו מנהיגו הראשון יאיר - והשפעת פעולותיו לעצמאות ישראל.

אודי טנא, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל, חוקר תקשורת ומחתרת לח"י